כאשר הוא הבחין בה ליד מעין
לא היה לו ספק ש-"חבל על הזמן",
למערה לא גררה בצמה, כנהוג:
תחת זאת נשאה על כפיו - כמחווה לבת-זוג.
היא הצביעה בחן על סדקים שבקיר,
הוא עשה פול-רמונט וצייר שם בגיר:
ממוטות; ביזונים; וסוסים ושוורים -
מאבקה שחצב במורדות ההרים.
גופו של קדמון שפע שערות,
(אופנות "גוף חלק" לא היו מוכרות),
זוגתו, הקפידה על טיפוח שיער,
כשנראה לה מוזנח, משתקף בנהר.
וכך, בחיבה, חלפו השנים,
ונולדו במזל, גם בנות ובנים;
"חינוכם הגבוה"- טיפוס על ההר;
"הרגלי ניקיון"- טבילה בנהר;
ואולם האתגר בו למדו הם המון
היה ציד-חיות עם האב הקדמון.
כאשר גדלה במערה החמולה
עברו הבנים למערות שממול לה,
ושמחו ההורים לראותם שבים מהעין
נושאים בנות זוגם, כמחווה, על כפיים .
מד"ן נריה
נובמבר 2004
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה