סוף הרחוב שבו אני גר גובל
בשדה גדול - עם מגוון של עופות, פריחות
ובעלי חיים זעירים שטרודים במגוון עיסוקים.
לשם אני אוהב ללכת כשזמני עמי
להביא ספר שאני משתוקק לקרוא
ולא התאפשר לי לעשות זאת מחוסר פנאי,
ולהתיישב על גזע עץ שכשל והיה לספסל;
אני סוקר את תולעי המשי
על שביל החול שאין כוח שיכול
למנוע מהן להגיע ליעדן;
צופה על הנמלים העמלניות
שעל מחילתן ניתן לומר "אל תסתכל בכאן
אלא במה שיש בתוכו"
ולקינוח מצב הרוח - פרפר צבעוני מרפרף חרש סביבי
מבלי לומר דבר;
הזמן עבר ומיותר לומר ששבתי
לביתי מבלי שקראתי בספר - אף דף.
מד"ן נריה
אוגוסט 2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה