כאשר אני שומע את קולה החביב בטלפון, זה האות
שעלי להחריש, לא להגיב, ולהמתין לבאות:
"ביום שישי בשמונה ארוחת ערב
יבואו גם... וגם... וזה וזה אתם"
המאכלים שלה כולם "מיוחדים", דבר לא פשוט
או דומה למה שיצר הבורא למען האנושות:
מנה ראשונה: "חבוש כבוש" (גורם לתוגה),
המנה הבאה מחייבת ניחוש
("אכלו, אכלו", היא מדרבנת - אך אין כל ביקוש);
לשיא הריגוש גרם לנו גוש עם פרוש: "זו עוגה!".
נפרדנו בתודות וברכות ושבחים כיאה לאחים.
לארוחת הבוקר אכלתי רק מלפפון
וללא דיחוי החלפתי את מספר הטלפון.
מד"ן נריה
נובמבר 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה