מטאטא-רחובות, בין שאר החובות,
חייב לנקות פרחים של שלכת
שצונחים בלי קץ מהעץ למדרכת
ואינם מותירים לו סיכוי לאף רגע פנוי;
הוא כועס ומואס בפרחים שצונחים
מקלל בליבו את אותם "פרחחים"
כאשר אשתו חגגה יום הולדת בביתם,
הוא הביא לה זר ענק שאותו בכד היא שמה;
כשצנחו הפרחים מהכד למפה ואשתו נעצבה,
העמיד הוא פני תם, ואמר בחיוך:
"נשמה, פרחים שצונחים הם יפים פי כמה".
מד"ן נריה
מאי 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה