אינני יודע אם אלה קולות שעון הקוקייה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שמבשרים לחתולה שזו השעה שבה אני מגיע,
ולכן היא תופסת עמדת-תצפית ליד הדלת.
אני נכנס הביתה מתרחץ, טועם קצת מהמטבח;
ובסלון, ליד כסא הנדנדה שמול הטלוויזיה,
יושבת לה המטרונית על השטיח בתנוחה דרוכה,
ומיד כאשר אני מתיישב היא קופצת עלי קצרת-רוח
ומשמיעה קולות "מיאו" ואנחת-רווחה, שפירושו: "אוף...סוף- סוף"
מלקקת את ידי ואחר-כך חגה סביב זנבה מספר פעמים;
בתום הסיבוב המי-ודע-כמה היא נשכבת ונרדמת.
אני לא מפגר הרבה אחריה - וגם אני נרדם.
הטלוויזיה דולקת ללא הפסקה אבל... אין לה "רייטינג" בדירה שלנו.
מדן נריה
דצמבר 2006
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה