מתהפך, שב וסב,
פעם על הבטן ופעם על הגב,
נשימות עמוקות ושתיית כוס חלב
לא הביאו כלל לשיפור במצב.
סופר עד מיליון בלי סימן לשינה!
השעות חולפות כל אחת כמו שנה.
במיטה הסמוכה נמה אשתי שנת-ישרות,
נשימות כה קצובות, הבזקי נחירות;
השחר מפציע - מקיצה לאיטה:
”חבל ששכבתי בכלל במיטה";
"לא עצמתי עין“,ממשיכה בקול רפה,
”אז קום ותביא לי ספל קפה !“.
מדן נריה.
2003
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה