הוא בא לביתה ברחוב השופטים
בידו זר פרחים וברכה לבריאות;
היא קיבלה את פניו בששון ושמחה
כנהוג בין זוגות אוהבים.
יום הולדתה חל מחר
כשקראה את כרטיס הברכה,
היא חשבה "קצת הקדים אך נאה שזכר!"
הוא נמלט בטרם יהיה מאוחר.
היא רדפה אחריו עד ערב,
רושפות עיניה - בידה נחה חרב;
הוא חיפש לו מסתור במרתף המיניסטור...
מעתה את תאריך לידתה הוא יזכור.
מדן נריה
אוגוסט 2006
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה