"סבא, למה אתה תמיד חובש כובע?"
כך חד נכדי יום אחד ותפסני נדהם,
"אתה יודע שאפשר גם לומר מצנפת?"
ניסיתי לחמוק בתמרון מתוחכם.
"אבל סבא, למה אתה תמיד חובש מצנפת?"
ביודעי שהוא לקקן, נתתי לו סוכרייה,
כשסיים הוא שב לקיים דיון באותה סוגיה.
היות וחשתי שיש צורך דחוף לשיפור האווירה;
הרמתי את הקט על ידיי והסברתי לו את מה שארע:
"פעם, בעבר, צמח על ראשי שיער מפואר
היה לי שביל בצד וביקרתי הרבה אצל הסַפר
יום אחד נעלם השיער ובאה הקרחת את השטח לקחת".
ושחזרתי כל פרט – בלי ספק שזה ישכנע,
הוא פיהק ואמר שחבל על הזמן -
כי את כל שאמרתי הוא מזמן יודע .
ואז סקר מקרוב, את רזי הקרחת
- עת נטלתי אותו על ידיי ותיאמנו הגובה -
אחרי לבטים הוא הצהיר חגיגית וגרם לי קצת נחת:
"סבא! מאד מתאים לך כובע".
מדן נריה
מרץ 2006
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה