התרנגול כבר קרא
אך אני לפניו;
זה כבר קודם קרה,
זה קורה לי בסתיו.
אני מחליט שעוד שיר לה אכתוב;
שיהיה גם עצוב, ושמחה בו קורטוב;
בשיר יתואר חזיון-לילה-רטוב,
אכשל- לא נורא, אם אצלח אז מה טוב.
זהו ליל שימורים (לא קופסאות),
הכנתי כריך משובח כיאות,
מצב רוחי משתפר... המילים כבר באות...
אופס! נראה שטעיתי - הן שוב נחבאות!
אנסה מזלי יותר מאוחר,
המוזה הלכה ותחזור שוב מחר;
אחרי יום שבת תמיד בא ראשון,
אעשה אתנחתא - ואלך קצת לישון.
מדן נריה.
אוקטובר 2004
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה