אחרי עשרות שנים של שלווה ושל אושר,
קרעו את דממת-הליל קולות:
”מחר תירשם למכון הכושר,
תעשה הליכון ותרים משקולות!“.
אשתי לא טומנת ידה בצלחת:
קיץ וחורף ברכה ומקלחת,
אף אני נוהג בחורף לסחוט:
אשכוליות; תפוזים; ואמבטיות נוחות.
מחלתי על כובדי, הצעתי לה פשרה,
שבה הכרס תישמר אך גם המטרה:
אקיף הבית פי שלושה ורק עם תחנה:
”כריך נקניק וכוס קפה בקיוסק שבפינה!“
דברי נמוגו באוויר; הובלתי לחנות,
ששם מוכרים לספורטאים צרכי-ההתאמנות,
הלבשתי שם כהלכה, אך אין לי בעיה:
כשאסיים את המכון
יחזור הכול להיות...בדיוק כשהיה
מדן נריה.
ינואר 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה