בחודש תמוז בו כולם עצלים,
נרפה האדם כמו אדוות הגלים;
חוק אחד מתקיים לזקן וצעיר
בשמורה שבנה וקרא לה "העיר".
תלויים בכבדות העלים על בדים
עורגים שיגיע הסתיו - ושלכת תקדים.
שולחנות לוהטים מהחום שגבר
סוככים טוענים: "לא הבטחנו דבר",
גורר המלצר את רגליו כי רפה,
ומגיש לעלמה חביבה מג קפה.
סובא מתבונן אל כוסו הריקה
מצפה הוא לנס של חידוש אספקה;
מספר עבדקן מין בדיחה לצעיר
ממתין לתגובה - אך צוחק רק הקיר.
ומשורר אחד מיגע מוחו המיוזע
תר אחר מוזה אך גם היא רק הוזה.
מדן נריה
יולי 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה