כאשר טיילנו בפארק הירקון
אשתי פלטה בהתרגשות בעודה מתבוננת בעוף שבנוף:
"יש כאן ציפורים שלא המציאו עדיין".
אני לא פיגרתי אחריה ובעת שביקרנו בבית מרקחת,
הכרזתי, בעודי מתבונן במדפים העמוסים:
"יש כאן תרופות שטרם המציאו להן מחלות".
נעמי בתנו, בעת שטרחה למיין את התבלינים בביתנו,
התבוננה באלה שפג-תוקפם וקבעה:
"אין צורך להשליכם! הם מסוגלים לצאת מהבית בכוחות עצמם".
גנית בתנו שאלה את הסבל הגונח שהעלה לביתה רהיטים במדרגות:
"איך זה שעלית במעלית ואתה פולט קולות כשל מטפס-הרים".
גם אצל הנכדים שלנו אין גבול לדברי הזיבול
אם-כי לא קל להוסיף עוד איוולת על שטויות השושלת.
מד"ן נריה
נובמבר 2006
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה