פניי הם כמונה של מונית
שרושם את שנותיי
ואת המרחק שעוברים חיי;
המחיר נרשם בחריצים של קמטים.
עתה רבו מאד רישומי הזמן והמרחק
ואתם הקמטים - כי דבר לא נמחק.
גם אם איני שלם
עם מראה פניי כפי שהם עכשיו
ומן המחיר שעליי לשלם
הרי בסופו של דבר לא היה זה לשווא:
היה זה כדאי, שהרי לו ניצבתי ללא תנועה
ומניין שנותיי היה נותר כשהיה -
היה המונה מאותת שאינני חי.
מד"ן נריה
אוגוסט 2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה