כשאני חולף על פני בתי הקפה באבן גבירול,
אני רואה צעירים עליזים, מפטפטים בלי לחדול;
כשאני חולף על פני הספסלים שבכיכר,
אני רואה זקנות וזקנים דוממים שגילם בם ניכר;
ההבדל בין אבן גבירול הצוהל ומבלה
לבין איזור הכיכר המזדקן ומתבלה-
היא כמו בין שעון-חול מלא לזה שהתרוקן".
מדן נריה
יולי 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה