יום חמישי, 1 ביולי 2010

אני לא דואג

הוא כל-כך כחוש, היתוש;
טיפה מדמי זה כל הדרוש
לקיים את חייו, ואני לו חייב
היות ומכול הברירות את דמי הוא אהב.

ולכן אין זה סביר אותו להדביר:
הוא חוגג, ואני לא דואג,
כי נותרו לי דמים למכביר.

מד"ן נריה
אוקטובר 2008
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)