בוקר יום חופש. מתמתחת וקמה,
בספל קפה סוכרזית היא שׂמה,
מלטפת את ’מיצי‘, יורדת עם ’רמה‘,
בגד-ים היא לובשת וחשה הימה .
את גופה היא מורחת; פורשת מגבת;
מרכיבה משקפיים ועליה נשכבת.
כדורים "במקרה" לעברה נזרקים,
בחורים מסתכלים בחמדה ושורקים.
כעבור שעתיים היא על הרגליים,
ברוצה היא נראית כפורשת כנפיים,
מגורדון ליפו (המסלול אצלה חוק!)
ומשם חזרה – "סך הכול לא רחוק".
בשובה מתקלחת, לובשת שַלמה,
אל 'מיצי' ו-'רמה' חזרה העלמה;
טלפון מאימא: "התעוררת כבר סוף סוף?
התלבשי עצלנית , ונרד קצת לחוף".
מדן נריה
2003
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה