למרות שהיה כה נוקשה
וכולם סביבו היו כמוהו
– כנראה עניין של גיל –
אני לא מתבייש להודות
שהוא נשא חן בעיניי.
התאהבתי בו ממבט ראשון
קשה להסביר למה דווקא בו
שהרי "לא חסרים דגים בים".
הכנסתי אותו לביתי
הפעלתי עליו לחצים בתקווה
שאגרום לו להתרכך
ואולם הלחצים לא פעלו עליו כלל.
אמרו לי: "אל תהיה עיקש כמוהו
אורך רוח בן אדם! הזמן יעשה את שלו
והוא ישתנה".
החלטתי לאמץ את העצה
אמתין, ואם לא יועיל – לא יזיק!
המתנתי בסבלנות
והיא אכן השתלמה:
עכשיו הוא כל כך רך
האבוקדו הזה...
מדן נריה
יולי 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה