ביום ב' בשבוע, באופן קבוע
הוא מבלה את שעות הפנאי בחוף ינאי;
הוא נוסע לים, שם נועל מגפיים,
מתיישב על סלע שבולט מהמים ,
משליך החכה ומצפה ל”מכה“.
לשוכני המים חכתו כבר מוכרת:
המיקום, השעה, השיגרה שנשמרת;
שומרים על מרחק כשסביבו הם חגים
כי שימעו כבר נודע בקהילת הדגים.
ואולם הקטנים נוהגים במזיד
לנשוך הפיתיון מכיוון שתמיד
דייגנו מחזיר בזלזול אל המים
כל דגיג ששוקל גרם פחות ממאתיים.
הוא שב לביתו, שם אשתו מחכה;
”דבר לא עלה לי היום בחכה“
”אין חדש!“ היא עונה ”זה אצלנו קבוע:
לפתוח סרדינים בכל ב' בשבוע".
מדן נריה
ינואר 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה