כמעט

שבתי מפגישה לילית עם תקוות:
"רק שאצליח. הלוואי!"
טיפסתי במדרגות על קצות האצבעות
התגנבתי למיטה בחשאי.

.חמור נער אי-שם בתזמון גרוע

היא התעוררה.
אסון. רגשי אשם.
"איפה היית?"
השמעתי תירוץ על מחוש;
לפתע הופיעה לחלוחית בעיניה.
איזה חוש!

מד"ן נריה
מרץ 2005