בכיכר המושבות - חלונות ראווה
שבהם מוצגים המוני חרוזים
ונשים חביבות בוחרות בקפידה
ולוקחות לביתן חרוזים ארוזים;
ואני חש קנאה;
כי חרוזיי שלי - בראשי הם גנוזים
ואף איש לא יידע שהם קיימים
עד שאציג אותם כתובים בשירים.
ואולי מישהי תיקח גם אותם לביתה
ותאמץ את שיריי לליבה פשוט לצורך קישוט.
מדן נריה
מאי 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה