יום חמישי, 22 ביולי 2010

התמורה

אינני מחמיץ הזדמנות להחמיא
לאמו של עולל על יופיו – ובכלל;
לכלבלב חביב שמשיב בכשכוש;
לשממית על תיקרה שיתוש שם תמית;

אם אראה אדם שפניו זועפות
אברך אותו לשלום במילים כה יפות
שמיד ישתנה סבר-פניו העגמומי.
(לך תדע אם זכה אי-פעם לברכה - וממי).

אינני חנפן ולא דבר-שקר בפי,
ואין כוונות נלוזות מסתתרות בכפי;
איני חש שדרכי מוזרה -
כשכול רצוני הוא חיוך בתמורה.

מדן נריה
אוגוסט 2005

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה