ישבתי בכורסה, נוכח צל צעיר שעל הקיר;
המנורה שדלקה מאחור – השליכה אור,
צלי הזקן הערים ונראה כשל בן עשרים:
שיער-ראשי הדליל נראה כבלורית שובבה;
הקמטים נעלמו, גבי הזדקף - והכול לטובה.
אשתי שחלפה בפרוזדור,
כיבתה בטעות את האור,
הצעיר שעל הקיר נעלם,
ואני שבתי להיות שוב זקן כמו כולם.
מד"ן נריה
ינואר, 2009
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה