הוזמנו מהעיר למושב
לשמש שמרטפים לנכדינו,
התברר שהצמד מאוד ממוחשב
בן שלוש ובן שש חביבינו;
הבאנו עמנו ניירות וצבעים
גם ספרים למלא את זמננו,
אך שניהם בחרו עם מחשב להנעים
והסבירו כל פרט בו לשנינו;
כשהשכבנו השניים בתום ערב לישון
ישבתי לידם ונרדמתי ראשון
והסבתא שקראה לשניים סיפור
נרדמה אחרי דף חמש למיספור.
כשחזרו ההורים מבילוי-כיף בעיר
"שקט....ששש" לחשו בני הדור הצעיר;
אין ספק שנקטו בצעדם הזהיר
על מנת שאותנו לא להעיר.
מדן נריה
מרץ 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה