אין כאשתי עוד אחת מארחת,
מטעמים שתכין כבר יצא להם שם,
כל אורח שבא ממלא הצלחת
אוכל כה הרבה שבקושי נושם.
עם תום הזלילה הוכרזה הפוגה,
זוחלים לספה לקפה ועוגה,
מוכיחים במילים שאין מה לומר -
משבחים את אשתי - אך גם זה חיש נגמר.
קרבים ליציאה בדרכם לביתם
ושם שוב חוזרת התופעה המוכרת:
שבטרם צאתם מתעכבים עוד שעה
להשלים רכילות שהביאו איתם.
מדן נריה
פברואר 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה