"התפקד לריצה, עת לקום בשירה!"
כך קולה המצווה של אשתי הגבירה;
על זיו החמה - עננים וברקים
אור יום מהוסס מתגנב לשחקים;
אני חוסם את פי, מהסה פיהוקים -
בחורף זה חטא את הנם להקים!
עוד חמה המיטה בין שמיכה לסדינים
וקרעי חלומות מהראש מתפנים;
חולם בהקיץ על אישה קצת אחרת:
מין כזו ישנונית ששנתה מאוחרת.
מדן נריה
פברואר 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה