הם באו, שניים,
ושינו את סדרי הבית,
שום דבר לא עוד כפי שהיה
תמול-שלשום.
אף אני וזוגתי, השתנינו ללא הכר:
לפתע, כבאורח-קסם, היינו לאמנים,
אלופים בשטח הציור, ממציאי-סיפורים;
התגלו בנו כישרונות גנוזים.
גם בכל חדרי הבית חל שינוי:
רהיטים זזו ממקומם;
השעון צנח לריצפה עם הטלפון–
יד ביד, מחוג עם חוגה.
דברים שחיפשנו בארונות מזה זמן רב
הוצגו עכשיו לראווה על המרבד;
ניגלו לעיינינו תוכנו של המזווה
ושלל התקליטורים שנפרדו מהמעמד.
ואז– בעוד הבלגן חוגג בחדרים–
לפתע–דממה מעיקה! חלפה הסערה,
הלכו הנכדים, עצוב נורא!
...אנו מצפים בקוצר רוח ליום המהפכה הבא שיבוא עלינו לטובה.
מדן נריה
דצמבר 2003
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה