בביתנו ישנה מעלית משונה
אשר מעודדת הליכה רגלית;
למשך הנסיעה בה, אשתי מכינה:
בקבוק של משקה וכריך של גבינה.
כלום לא בוער לה, היא אינה ממהרת,
וכשבא לה, גם בין הקומות היא עוצרת;
קשיש שעולה במדרגות בהליכה רופסת
תמיד ישיגנה במשחק התופסת.
המלט שאל "להיות או לחדול?"
אבל היא מחליטה מתי לחדול מבלי לשאול,
כשזמני דוחק אני את עצמי מרגיע:
אני מדמיין שאוטוטו המשיח בה מגיע.
מדן נריה
נובמבר 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה