דמעות תנין

יש צער ענק
בידיעה שאביך ארנק
ואמך היא זוג נעליים
שבהם התפארו שתי גברות בשייט-נהרות
(ולך תדע מה תהיה אתה-עצמך בעוד יום או יומיים),

איני מוליך שולל - והדמעות אמתיות
כי אני מתאבל, תוך ייאוש,
על כל בן משפחה שנקטל והיה לפריט-לבוש.


מד"ן נריה
‏ מרץ, 2009

תרחישים בגלריה

כשבעל גלריה נעל את עסקו
אז לפתע קרו תופעות מוזרות :
כל התמונות שהחרישו עד כה
החלו פתאום לחיים נעורות.

"הצעקה" של מונק החרישה אוזניים;
"החוגגים" של ברויגל קראו שם "לחיים!";
"גרניקה"- השרתה אוירה של קדרות;
וקלימט הציג על מגש - ראש כרות.

מונה הציג שם "בריכת רקפות";
ושאגל "כליזמרים" ו"עפים ועפות";
עלמת-חן רנוארית ניגנה על פסנתר;
ודאלי על ביזאר - מעולם לא ויתר .

כל תמונה סיפרה בתורה חוויות:
כיצד על בד, או נייר היא נוצרה;
ומתי היא בעצם החלה לחיות
על קירות מוזיאון, או גלריות - יוקרה.

נשמע רחש מנעול! הדלת נפתחה,
בעל הגלריה סיים המנוחה;
השתתקו התמונות, נדלקו זרקורים,
וכולם נכונים לקבל מבקרים.

מדן נריה
2003

תמיד רציתי להיות כמו ביאליק

בביוגרפיה של ביאליק
קראתי שהוא מחק
מהשיר "אל הציפור" המקורי
ארבעים וארבע שורות;

כאשר כתבתי שיר בן ארבעים וחמש שורות,
מחקתי ממנו גם כן ארבעים וארבע שורות-
ונותרה רק אחת שבה כתוב:

"תמיד רציתי להיות כמו ביאליק".

מדן נריה
אוקטובר 2006

תמיד מאוהב

בכל פעם שראיתי אותו הוא קיפץ כחגב
בידו זר ענק וברק בעיניו
לא היה לי ספק שהאיש מאוהב.

אתמול הוא אחז בידו אגודה נהדרת
כשהיה בדרכו לגברת אחרת.

אך הזמן לא שובת ועושה את שלו
ועכשיו לחיזור מגיבות הן ב-"לא!",
וכעת כבר זוחל הוא כצב,
בידו זר קטנטן וכבויות שתי עיניו
ואולם אין ספק שעודו מאוהב.

מדן נריה
דצמבר 2005

תלונות, תלונות

במשרד הנסיעות אמרו לי
שכל בתי המלון תפוסים
ושנותר רק איגלו אחד פנוי בגרינלנד;
נסעתי לגרינלנד ושאלתי אסקימואי-מנהל
היכן האיגלו שהזמנתי.
הוא הצביע על מבנה עשוי מלבני-קרח;

ביקשתי ממנו איגלו חלופי עם חימום
כי חששתי שאצטנן - הוא ענה לי שאין;

בתפריט שהוגש לי היו שלוש ארוחות
- וכולן של דגים; התלוננתי.

לא ראיתי פינגווינים; התלוננתי.

כשהלכתי לישון אשתו באה אלי;
- אני אינני נואף ואין לי פילגש-
שאלתי צו וואס איז דואס?
ואולם הוא הסביר לי שאין שום קשר לרגש
כי "זו השגרה ושאין לי ברירה".

לא התלוננתי.

מדן נריה
יולי 2005

תייר נחשב בבודפסט

בבודפסט, אם אותך שום נהג לא הונה
ולא היית קרבן לכיוס,
אתה תייר לא רצוי במדינה
ולא יצלחו שום תחינות לפיוס.

היום הראשון לביקור
היה יום רגיל מלא גיל
וכיוס אחד באוטובוס
(זוהי שיגרה ולכן על זמנכם היקר אחוס);

ביום השני ביקרנו בגן החיות,
נכנסנו לכלוב בו מותר להיות ולפתע -
נגס חזיר את רגלה של אשתי.
(בכך הוא הבהיר כמובן,
שגם לחזיר הזכות ליהנות מנתח לבן).

ואז איזו עיזה העיזה להכניס ראשה לכיס מעילי
ואכלה ללא מעצור את כל השטרות שהיו במחזור.

ביום השלישי לביקור - פעמיים כי טוב -
לא נותר שום דבר עוד לגנוב,
אז שבנו הביתה בטרם אסון,
ופתחנו בבנק חשבון חסכון.

כי בבודפסט נחשב רק פרייר ששב.


מדן נריה.
מאי 2007

תזכורת

הוא בא לביתה ברחוב השופטים
בידו זר פרחים וברכה לבריאות;
היא קיבלה את פניו בששון ושמחה
כנהוג בין זוגות אוהבים.

יום הולדתה חל מחר
כשקראה את כרטיס הברכה,
היא חשבה "קצת הקדים אך נאה שזכר!"
הוא נמלט בטרם יהיה מאוחר.

היא רדפה אחריו עד ערב,
רושפות עיניה - בידה נחה חרב;
הוא חיפש לו מסתור במרתף המיניסטור...
מעתה את תאריך לידתה הוא יזכור.

מדן נריה
אוגוסט 2006

תאריך אחרון לשימוש

בתחילת החודש
קניתי במרכול מיכל גדול של גלידת-תות
שעליו נכתב: "לשימוש עד סוף החודש";
אבל באמצע החודש סיימתי לאכול את הכול.
חבל, איזו שטות!

האם למדתי את הלקח? – בטח!:
מיכלים גדולים של גלידה עלי לקנות בזוגות.

מד"ן נריה
דצמבר 2009

שתיקת הכבושים וכיבוש החבושים

כאשר אני שומע את קולה החביב בטלפון, זה האות
שעלי להחריש, לא להגיב, ולהמתין לבאות:
"ביום שישי בשמונה ארוחת ערב
יבואו גם... וגם... וזה וזה אתם"

המאכלים שלה כולם "מיוחדים", דבר לא פשוט
או דומה למה שיצר הבורא למען האנושות:
מנה ראשונה: "חבוש כבוש" (גורם לתוגה),
המנה הבאה מחייבת ניחוש
("אכלו, אכלו", היא מדרבנת - אך אין כל ביקוש);
לשיא הריגוש גרם לנו גוש עם פרוש: "זו עוגה!".

נפרדנו בתודות וברכות ושבחים כיאה לאחים.

לארוחת הבוקר אכלתי רק מלפפון
וללא דיחוי החלפתי את מספר הטלפון.

מד"ן נריה
נובמבר 2007

שתי מצבות

בבית הקברות - מצבה זעירה
תינוקת שלא זכתה להרבה חיבוקים מאימא;
ולא הרחק משם מצבה גדולה
שמתחתיה לב שבור.

מדן נריה
יוני 2007

שתי גדות לעובדות

האזרח הקטן כבר חש בצרות
כששמע מכל עבר את אותן הערות:
"מה קרה, קמת היום על צד שמאל?"
"התחלת את היום ברגל שמאל?"
"איזה דעות! מה אתה שמאלני?"

יום אחד קיבל מאיש הימין סטירה על לחי שמאל
הוא החליט שאין עוד טעם לסבול:
בבוקר הוא קם על צד ימין;
התחיל את היום ברגל ימין;
הסכים לסטירות רק על לחי ימין -
והיה לימני קיצוני;

יום אחד קרה לו הביש
כשלא ידע להחליט על איזו מדרכת ללכת
ונדרס באמצע הכביש.

מדן נריה
נובמבר 2007

שפתו של אלוהים

המוזיקה - זו שמדברת אל הלב,
שמרפאה כל כאב,
שמשכיחה כל צרה,
שמוחה כל דמעה,
שמרגשת עד דמעות -
אותה ברא אלוהים;
היא מובנת לכולם;

ברוך אתה ה' מלך העולם
הבורא מוזיקה גם.

מדן נריה.
פברואר 2005

שפן שכחן

"השפן הקטן שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן וקיבל נזלת";

גערה בו אימא שפנפנה: "אתה חסר תוחלת!",
ומאז היא בעצמה סוגרת את הדלת.

אולם שפן אינו נשבר בגלל דברי קלון:
ומעתה ישכח תמיד לסגור ...את החלון.

מדן נריה
ספטמבר 2007

שמים איקסים

אשתי ואני בחנו מסעדות-דגים;
על מסעדה גרועה לא היינו חסים
ומיהרנו עליה איקס לשים;

באחד הימים - הפתעה נעימה:
מסעדה ובה ארוחה טעימה.

בתום הסעודה (איזה חרבון!):
הלך כל הכיף כשהוגש החשבון;
אז החלטנו ללא שום טקסים
גם על זו איקס לשים.

ועתה סוף סוף תמו החיפושים
ואין כל סיבה איקסים לשים;
גילינו מסעדה עם מזון משובח,
בו השף זו אשתי וגם זול המטבח.

מדן נריה.
אוקטובר 2006

שלום הגליל

לאריק ולרפול בהוקרה.

דבורים וכפירים וטורי מרכבות
לחמו שכם-אל-שכם בנים ואבות
לא אנשי-מלחמה הששים-אלי-קרב
אך יודעים שהכרח ושאין זה לשווא.

...ומר היגון , ועצום הכאב
על יקיר שנפל ועל בית חרב...

תוצאות זה הקרב כבר נראים בעליל
שוב שוררת שלווה בהרי הגליל;
את קולות הקטיושות המיר החליל
חזר ל"ילדי המקלט" חיוכם הרגיל.

מדן נריה.
1982

שלבים בתולדות האדם

בשלב הראשון הוא נברא

בשני הוא לומד את עצמו להכיר

בשלב השלישי עושה את צרכיו בסיר

ברביעי יש לו גוף למכביר

בשלב חמישי הוא חש בגופו

באחרון - נשמתו לבוראו הוא מחזיר.


מראשית ועד האַין סך הכול כהרף עין.

מדן נריה
יולי 2005

שכנתי, עליה החלום

כל האנשים חותרים להגיע לאיזשהו מקום
פרט לשכנתי שגרה מעלי בדירה במרום
לעתים גוררת רהיטים
לפעמים במנעליה מכפכפת
אך אף פעם אינה מתעייפת.

היה לי חלום מחריד שקשה לדמות
שבו העתיד לי הגיד
שכאשר ייקברו אנשים בקומות,
היא תהיה השכנה שמעלי - לתמיד.

מד"ן נריה
מרץ, 2009

שכנתי היקרה

כאשר נשאתי לשכינה קולי:
"מנין יבוא עזרי?"
התווספה לי צרה
שאינני מכיר:
"אני השכנה שמעבר לקיר
ממני אל תצפה לעזרה ".

מד"ן נריה
פברואר 2010

שכחתי הוראות שימוש

איזה פנים
אילו רגליים
איזה ישבן
איזה חזה -

רק חבל ששכחתי
מה עושים עם כל זה.

מדן נריה
אוגוסט 2006

שירי פרידה

מיקלוש ז"ל

ליווינו לבית עולמו את חמי שנפטר
מביתו שאהב למקום בו ניקבר
עזבנו שחוחים והוא שם נותר
עם פרחים ודמעות על תלולית העפר.

-------------------------

נפרדנו מליאור

נפרדנו מליאור, פרח צחור, קרן אור,
זמיר באביב שקולו כה חביב,
יופי ואופי וקסם נדיר
אהובה נקטפה בגיל כה צעיר.

שלשום בפארן תאונת טרקטורון
והיום הלוויה – נטמנה בארון!

בת עשרים שנה במותה.

לנצח, בערגה, נזכור אותה.

נפרד בדמעות דודה מדן נריה

ינואר 2006

שיקול סביר

בצר לי הצגתי למלצר שאלת תם:
מדוע המרק שהגיש לי איננו חם;
כעבור זמן קצר גיליתי את הסיבה:
בזמן ההגשה הבוהן שלו מונחת בצלחת,
והייתה נגרמת כוויה חמורה
אילו מרק חם היה בקערה.

מד"ן נריה
דצמבר 2009

שיפוץ

הקירות הסדוקים יאוחו
הצבע הטרי ירגש
השביל הפגום יתחדש
הדיירים יצחקו בשמחה חה חה חה.

לצורך השיפוץ נכרתו העצים
הציפורים נטשו קניהן בבהלה
ממרחק אל הגדם שלחו מבטים
מקוות שהיה זה חלום-בלהה...

האם גם לציפורים זולגות דמעות?

מדן נריה
יולי 2007

שינויים

הכול השתנה בנוף חלוני:
הסתיו הקסום ששרר עד עכשיו
פינה מקומו לאפור עגמומי
ופגש בצאתו את החורף ששב.

בחלוף העונות ישתנה שוב נוי:
האפור הקודר ששולט פה עכשיו
יפנה מקומו למראות האביב
ויפגוש בלכתו את יורשו השובב.

ויגיע עוד קיץ ואחריו שוב הסתיו
ושוב ילבלב הלילך ויפרח החצב
והכול כבר רגיל ומובן מאליו.

מדן נריה
נובמבר 2004

שינוי מעמד

כל עוד הרוח נושבת כנפיי סובבות במרץ;
וכשהרוח עוצרת אני חשה עצמי לגמרי מיותרת
"סתם קישוט סביבתי" - אם לומר זאת אחרת.

תמיד הייתי תלויה במצב הרוח - על כך אין כל ויכוח.
לעתים עמידה בטלנית, קופאת על שמריי בלי לדעת אנא פניי;

אתוודה בלי היסוס שבזכות איש למנשה ששעט על הסוס
ובחרב שלופה הכריז עלי מלחמה-עד-חרמה,
חלה תפנית והכול השתנה :
בזכותו אני טחנה מפורסמת!
אינני תלויה עוד בחסדי הרוח;
אותי אף אחד לא ישמיץ
וגם גרמתי תחושת-חשיבות לאביר האמיץ.

עד עכשיו לא כתבו עלי ספר אך אתם מתבקשים להמליץ.

מדן נריה.
ינואר 2006

שיטת חישוב שקולה

כמו בכול קהילה, חלה אצלי תקלה
של סתימה בצנרת.
בא שרברב עם שיטת חישוב שקולה:
"שקל אחד למילה!";
ואז הוא דיבר ודיבר וכאשר
מנו מילותיו כבר מאה תשעים ותשע - בינתיים,
הוא הוסיף רק "שלום" ועיגל את שכרו למאתיים.

מד"ן נריה
נובמבר 2009

שיבה לעבר

אנו שבים במהירות האור לחור השחור
שבו התחיל הכול;
אנו יוצאים לאט עם שפע בבל"ת
ורק החייל החטוף נותר מאחור.

מד"ן נריה
‏ינואר, 2009

שחר

על ספסל בשדרה מקיץ משנתו,
"סַפס­לן" שעוד קט ישנה את כתובתו;
לידו חולפת אישה עם תרמיל,
בדרכה אל הים - בנתיבה הרגיל.

מחצר של בית מגיח חתול,
לנסות מזלו בפח שממול;
וגם איש שכלבו לא מחמיץ גזע עץ:
רגל שמאל או ימין התלבטות עד אין קץ!

מחלק עיתונים, עם צרורו בידיו,
(הוא חייב להספיק ומחיש צעדיו);
בולבולים עליזים משמיעים את קולם;
אנשי יום מקיצים – השתנה העולם!

מדן נריה.
אוקטובר 2004

שחוק ודמע

ליהודית הנדל

ישנן שפות רבות בעולם
אך שתיים הן המובנות לכולם:
שפת השחוק ושפת הדמע;

אין מתוק מצחוקו של תינוק
ואין מרה מדמעת-אם שבתה נפטרה.

מד"ן נריה
אוקטובר 2007

שוקולד

לנעמי

זה אצלה הרגל מולד:
אכילה של שוקולד;
היא בנויה אנטומית לכמות אסטרונומית
של שוקולד;
היא אוכלת ביום ובלילה חולמת -
שוקולד;
כשהולכת לישון למראשותיה מאחסנת -
שוקולד;
בבוקר בשידה שליד מיטתה יש עטיפות ריקות -
של שוקולד;

בעת שייט בוונציה שאלה את הגונדולייר ששר סרנדה
אם יש לו במקרה חפיסת שוקולדה;
בחדר היולדות ביקשה לעכב את צאת הנולד
עד שתסיים חטיף שוקולד.

כשיצא התינוק לאוויר העולם
הוא הדהים את כולם כשדרש בקול רם:

" ב מ ב ה !!!"

מדן נריה
אפריל 2005

שוליית הקוסמת

גם אם איני מתחייב על מידת האמת,
ברקע הדברים עומדות שתי עובדות:
- אשתי היא קוסמת-בישול ממדרגה ראשונה.
- לאשתי יש יומולדת כמעט בכל שנה.

ברי-סמכא וטעם, קובעים חגיגית,
שלו הייתה אשתי טבחית אפילו בסתם גיגית
- שבה היה המצרך היחיד קופסא של לוף -
היה המצרך עולה לדרגת רב-אלוף.

לקראת יום הולדתה החלטתי להכין לה הפתעה
אשר תזכני סוף-סוף בתואר "שוליית-אפייה";
הכנתי כרוכית-תפוחים כמו זו שהיא אופה
בתקווה שתצא טעימה וגם יפה;

התכוננתי למבצע בהקפדה ושקידה
ופעלתי כאשר היא יצאה לפגוש ידידה.

לא אפרט המתכון שלי (כי יש בו סודות)
ואולם הוא יצא לא-מושלם - זאת עלי להודות .

אשתי חזרה; טעמה; ובלי להרבות מילים
מינתה אותי "שוליה-מתמחה-להדחת-כלים".

מדן נריה
ינואר 2007

שובו של המפרנס

אינני יודע אם אלה קולות שעון הקוקייה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שמבשרים לחתולה שזו השעה שבה אני מגיע,
ולכן היא תופסת עמדת-תצפית ליד הדלת.

אני נכנס הביתה מתרחץ, טועם קצת מהמטבח;
ובסלון, ליד כסא הנדנדה שמול הטלוויזיה,
יושבת לה המטרונית על השטיח בתנוחה דרוכה,
ומיד כאשר אני מתיישב היא קופצת עלי קצרת-רוח
ומשמיעה קולות "מיאו" ואנחת-רווחה, שפירושו: "אוף...סוף- סוף"
מלקקת את ידי ואחר-כך חגה סביב זנבה מספר פעמים;
בתום הסיבוב המי-ודע-כמה היא נשכבת ונרדמת.
אני לא מפגר הרבה אחריה - וגם אני נרדם.

הטלוויזיה דולקת ללא הפסקה אבל... אין לה "רייטינג" בדירה שלנו.

מדן נריה
דצמבר 2006

רשמים מווינה

אני בטוח שאותו איש שקולו עתיק היומין
מכריז כבר עשרות שנים על התחנות השונות
בחשמלית, בתחתית, באוטובוס, ולסיום:
Alle austeigen! ("כולם לרדת!") -
כבר הגיע מזמן לתחנתו הסופית - וירד.

איזה יופי ה- Stadt Park ("גן העיר") עם שלל העופות:
טווסים, ברבורים ברווזים ויונים; וכולם, כך נדמה,
משמיעים ציוצים וצפצופים ושריקות במקצב הוואלס;
וגם פסל של מוצרט צבוע זהב כמו ה- Kugel -
כדור השוקולד שעל שמו;
ועוד בגן: פסלי-אישים שנגמר להם הסוס ולכן לא זכו
להיות מוצגים כשהם יושבים על סוס בכיכר (Platz).

ובמסעדות שבעיר כל מלצר - גביר,
ולא "סתם" איזה סטודנט/ית צעיר.
ובבתי הקפה העוגות - ללקק אצבעות.
ומוזיקה של שטראוס; בכל אתר -
כולל בשירותים (שבאסלתם גלוי כול דבר).

ורק מזג האוויר מסרב להתאים עצמו לאווירה של העיר.

"Scheisse!"

מדן נריה
יוני 2006 בחזרה מן הכפור.

רק קציצות לי קורצות

השיננית החיננית שלי, רותי,
בדרך כלל היא בסדר אתי
אך לעתים - פנים היא מחמיצה
כאשר אל פי היא מציצה
ומגלה שרידי קציצה.

"מתי אכלת קציצה?" היא אותי חוקרת,
"כך אדע מתי בפיך המברשת מבקרת"

בתום הטיפול אני מחייך אליה בדיצה
אומר יפה "תודה" ו"שלום" ומגשים חלום:
רץ למסעדה הכי קרובה ומזמין לי קציצה.

מד"ן נריה
פברואר 2010

רפרוף הפרפר

ישנם צלילים ששומעת כל אוזן;
אחרים נשמעים כשנושבות הרוחות;
אך יש צלילים שאוזנינו תראינה
או עינינו תשמענה - והם מרתקים לא פחות.

האונומטופיאה אומרת "קבקב" או "בקבוק";
"זמזום" ישמע הקשוב לקולות באוויר;
אך את רפרוף ה"פרפר" לא ישמע איש -
ורק האוזן את קול שתיקתו היא תכיר.

מדן נריה
מרץ 2007

רעיונות שיש לממש

ספר שאדם רוכש
יכלול לשם שינוי גם זמן פנוי
למען יוכל את קריאתו לממש;

אסלת בית השימוש תהיה מתכווננת:
בחורף מחממת ובקיץ מצננת;

למחט לבדיקת דם יהיה חוש כמו ליתוש
(לא כמו שהדבר היום - סתם ניחוש)
לגלות היכן הוורידים אשר בזרוע ובאצבע גם;

הטלפון לא יגיב כשהמטלפן אינו חביב;

הלו, הלו, מה פה מתרחש?:
אני מטלפן לאהובה ואין שום תגובה.

מד"ן נריה
נובמבר 2009

רכבת חיי

מתאחד עם כורסה
רגליי על הדום
משחזר תחנות
שחלפו עד הלום.

זיכרוני, זה ששב,
של רכבת חיי,
בין תקופת הילדות
לימים של עכשיו.

בתחילה היא אטית... כי דבר לא בער...
ערפל מתפזר והנוף שוב מוכר:
כל זיכרון הוא תמונה שבראש ממוקם,
הפרטים מתחברים לתצרף מושלם.

ימי הילדות היו עגומים
- של יתמות מלחמות ומגור -
אחר-כך באה תקופת העלומים
ובה תערובת של חושך ואור.

בתחנה של עכשיו יש שמחה וגם נחת,
השבח לאל כל חפצי מתקיים,
אבל מה לך רכבת בדהירה את פותחת
לי לא אצה דרכי המסע לסיים.

מדן נריה
ינואר 2005

רוקנו לרבקה את המטבח

במסיבת יום העצמאות אצל רבקה
עלו זיכרונות מתקופת המאבק
וכול אחד תרם את חלקו בצ'יזבט מאובק.

כך זה נמשך ונמשך והרעב נסק
והתיאבון לא פסק
ועשו שמות ולא נותר אף מצרך
מהתקרובת שהכינה רבקה במטבח.

ועל כך עוד יסופר (בהגזמה, אלא מה?)
בערבי הצ'יזבטים שמקיימים אצל רבקה
הלח"י והפלמ"ח.

מד"ן נריה
‏אפריל, 2009

רופא השיניים שלי הוא איש נעים

רופא השיניים שלי הוא
איש נעים-הליכות
והוא בקי בתורת הכפל;
איננו תתרן ואיננו ותרן
אך יש לו תנאים:

מותר ואף חובה לשוחח על אהבה
לפני, במהלך ואחרי הטיפול;

אסור לאכול שום ופול, ועשבי-תיבול
לפני הטיפול.

רופא השיניים שלי הוא
איש נעים-הליכות
והוא בקי בתורת הכפל:
ילדיו תאומים;
חתוליו זהים;
וגם מחיר הטיפול הוא כפול.

מד"ן נריה
מאי 2010

ראי זה לא מה שאתם חושבים

אתם מביטים בראי שתלוי על קיר אי-שם בעיר,
מתפעלים ממראכם (או מאוכזבים?)
וחושבים שלראי לא אכפת;
אך דעו שראי אינו שוכח ואינו סולח
אם אותו מעליבים.

כך קרה לגברת ששמה צבע על שפתיה
חיוך של סיפוק שיגרה אל מראיה
ופנתה לדרכה בלי לומר לראי תודה.

לעומתה, קבצן מוזנח שברחוב הלך,
ומבט מקרי אל הראי שלח,
ראה את עצמו והיה מדוכדך -
אך חייך ואמר לראי "תודה"! בטרם הלך.

כשחלפה אותה גברת ליד הראי כעבור שנה
השתקפה בו דמותה - כעורה וזקנה.

ולקבצן שצפה בראי ואמר לו "תודה!",
הציג הראי חיוך של תודה באותה המידה.

מד"ן נריה
ספטמבר 2007

קרנבל החיות

משפחתי עם חרקים ממש בסדר:
כשרואים מקק חודר לחדר
מפנים לאורח אותו לאלתר
כי כולנו בורחים ורק הוא נותר.

עכביש זה סיפור לגמרי אחר
דייר של קבע שבחשאי משחר;
כשנלכד לו חרק בין הקורים
יחבקנו בחום בחוטים נסתרים.

יתושות מקיימות בלילות ביקורים
שבהם הן עוקצות רק גברים נבחרים,
אישה אחת, בין גברים ריבוא,
לא תגרום ליתוש אליה לבוא.

זבובים מרחפים ללא מטרה:
אצלם הזירה - פח אשפה או דירה;
לא מפלים בין אדון לגברת
בין צלחת מזון ל"תוצרת אחרת" .

ועתה, משהקיץ תם,
הסתלקו היתוש, הזבוב והמקק גם,
ובבית - עד הקיץ הבא - נותרנו רק אנו, בני האדם
וגם עכביש בין קורים שמעמיד פני תם.

מדן נריה
ספטמבר 2006

קצרצרים

בתל אביב יש הרבה כלבים
והתושבים משפילים מבט
ויש הטועים וחושבים שהם ביישנים.

הכרזתי: "לעולם לא אוותר על הנאה מריקודים!"
ואמנם אני לא מוותר על צפייה בתכניות ריקודים בטלוויזיה.

הלכתי לספריה ודפדפתי בספרנית.

אמרתי: כך וכך אעשה כשאזקין - ושכחתי מה אמרתי.

הרי לאדם ולפינגווין - הליכה דומה
אז למה האדם צוחק מהדרך בה הולך הפינגווין?

שכנתי היא כזו רכלנית: מביאה ישן לביתי ולוקחת ממנו חדש.

האדם הראשון לא העתיק מאדם.

הסתכל על הנמלה עצל - שב בכורסה נוחה ולמד דרכיה בצל.

מדן נריה
דצמבר 2004

קנאה

לפי איזופוס

כלבלב שזכה בעצם כתשר,
חלף-והעצם בפיו-על פני גשר;
אך דמותו הנשקפת למטה במים,
נראתה לו ככלב אחר-עם עצם כפליים!

על זו החוצפה הוא החליט להגיב:
הוא השליך לנהר את העצם מפיו;
חיש-קל הוא זינק, ולמים קפץ -
לחטוף את העצם שבה כה חפץ

ואז בא ההלם, ועמו המפח,
כשנוכח שדמיון הפילהו בפח,
ושזה המחיר ששילם על עוון
של קינאה בזולת ואין-קץ תיאבון.

מד"ן נריה
ינואר 2005

קמפ דייויד

מסוק נוחת, בקתת-חלום,
חיוך רחב, מיטה של סדום;

הסו-הס, דומו-דום
עם מובל אל השלום.

אופניים, טניס וביליארד,
הבטחה לשני מיליארד,
נשיקה וגם חיבוק,
(המתכון מאד בדוק).

תבשיל מובחר יש בפנכה,
תופינים ומחמאה,
כוסית שמפיין, חריץ גבינה-
הצטמקה המדינה!

התרוקן שעון החול,
תם אירוח כל-יכול,
כבר ויתרנו על הכול,
הבה נצא במחול ...

מדן נריה.
1978

קיצור תולדות האדם

הוא נולד
נשמתו זורחת;

הוא חי
נשמתו אורחת;

הוא מת
נשמתו פורחת;

מדן נריה
אפריל 2007

קיץ בעיר

בחודש תמוז בו כולם עצלים,
נרפה האדם כמו אדוות הגלים;
חוק אחד מתקיים לזקן וצעיר
בשמורה שבנה וקרא לה "העיר".

תלויים בכבדות העלים על בדים
עורגים שיגיע הסתיו - ושלכת תקדים.

שולחנות לוהטים מהחום שגבר
סוככים טוענים: "לא הבטחנו דבר",
גורר המלצר את רגליו כי רפה,
ומגיש לעלמה חביבה מג קפה.

סובא מתבונן אל כוסו הריקה
מצפה הוא לנס של חידוש אספקה;
מספר עבדקן מין בדיחה לצעיר
ממתין לתגובה - אך צוחק רק הקיר.

ומשורר אחד מיגע מוחו המיוזע
תר אחר מוזה אך גם היא רק הוזה.

מדן נריה
יולי 2005

קיץ בירקון

השמש קופחת, רודפים אחרי צל,
באוגוסט גם חרוץ הופך לעצל;
ועולה רעיון: "לקפוץ" לירקון,
לטייל לאורכו על נתיב עקלתון.

באנו כשהלילה נפרד מהיום,
ציפורים עוד עשו חזרות ברישול,
חשבנו: "נהיה חלוצים במקום!"
אבל כבר מרחוק חשנו ריח בישול.

הגענו לשביל בו רצים ורצות
שעושים התעמלות מהשכם עד חצות;
את דרכם מפלסים אף רוכבי אופניים
כשילדם מאחור וגם כלב, או שניים.

במים לוטרה במרץ חותרת,
היא יודעת לאן, כי אין דרך אחרת,
ושלדג בריכוז שם בדייג עוסק
ועם דג במקורו למרום הוא נוסק.

נפרדים מסירות ועצים ודשאים,
העירה חוזרים מטיול כה נעים,
ובעיר - ריח דלק, ולא של גנים,
וברקע נשמעת שירת-מזגנים.

מדן נריה
2003

קיבלתי אור ירוק

"סבא, למה אתה תמיד חובש כובע?"
כך חד נכדי יום אחד ותפסני נדהם,
"אתה יודע שאפשר גם לומר מצנפת?"
ניסיתי לחמוק בתמרון מתוחכם.

"אבל סבא, למה אתה תמיד חובש מצנפת?"
ביודעי שהוא לקקן, נתתי לו סוכרייה,
כשסיים הוא שב לקיים דיון באותה סוגיה.

היות וחשתי שיש צורך דחוף לשיפור האווירה;
הרמתי את הקט על ידיי והסברתי לו את מה שארע:
"פעם, בעבר, צמח על ראשי שיער מפואר
היה לי שביל בצד וביקרתי הרבה אצל הסַפר
יום אחד נעלם השיער ובאה הקרחת את השטח לקחת".

ושחזרתי כל פרט – בלי ספק שזה ישכנע,
הוא פיהק ואמר שחבל על הזמן -
כי את כל שאמרתי הוא מזמן יודע .

ואז סקר מקרוב, את רזי הקרחת
- עת נטלתי אותו על ידיי ותיאמנו הגובה -
אחרי לבטים הוא הצהיר חגיגית וגרם לי קצת נחת:
"סבא! מאד מתאים לך כובע".

מדן נריה
מרץ 2006

"קורה..."

דבר מה השתבש
אם בעיתון מאמש עלי נכתב:
"המנוח נגאל מייסוריו".

תודה! אך לא היה צורך את ימי לקצוב
כי מעולם לא חשתי את עצמי כל-כך טוב
נא להחזיר אותי כבר-כעת מעולם האמת.

מד"ן נריה
מרץ, 2009

קו-קו-רי-קום!

מדי שחר בארבע
נשמע קול קריאת תרנגול;
חשבנו שהמכה מגיעה מאפקה
אולם התברר שזה לא ייתכן
כי שם לפני עשר לא מתעורר שום שוכן.

עתה אנו מצפים שמישהו יגרום לנו נחת
ויביא אותו כעוף צלוי בצלחת...
ויכול להיות בליווי אטריות עם רוטב ראוי.

מד"ן נריה
אפריל 2010

קופה מהירה

ניגשתי ב"סופר" בתל-אביב
לקופה המהירה של אולגה הקופאית האטית,
זו שלא יכולה להחליט
מהו שם המוצר ומהו המספר
שנתנו לו אמו ואביו;

אז היא שאלה את ג'מילה, הקופאית מהשדרה הרביעית:
"מה זה הדבר המוזר (מלפפון), ומה המספר?".

ג'מילה אמרה לה את התשובות החשובות -
את שם המוצר והמספר שבראש תמיד היו לה -
כשאולגה רשמה, אני בלי מילה עברתי לג'מילה
- הקופאית מהשדרה הרביעית.


מד"ן נריה
אוגוסט 2008

קונצרט

מנצח נודע עלה לבמה
הרים שרביטו וקמה דממה
ולפתע השמיע הנבל צליל
אחריו בא תורו של נגן החליל
וכשזה סיים את חלקו ובלם
כינורות הצטרפו לקונצ'רטו מושלם

קלידי הפסנתר תרמו את צלילם
אך התוף שהרעים, גבר על כולם
בניגוד לשלווה הוא הרעיד והלם
אך לפתע נדם כמו הבין ונכלם

מחיאות סוערות; מתפנה האולם;
יוצאים בר-סמכה עם טרחן מדופלם;
גבירות בפרוות לקנאת בנות מינן,
ואחד משורר ששירו כבר מוכן.

מדן נריה
יולי 2005

קול קורא

אחרי עשרות שנים של שלווה ושל אושר,
קרעו את דממת-הליל קולות:
”מחר תירשם למכון הכושר,
תעשה הליכון ותרים משקולות!“.

אשתי לא טומנת ידה בצלחת:
קיץ וחורף ברכה ומקלחת,
אף אני נוהג בחורף לסחוט:
אשכוליות; תפוזים; ואמבטיות נוחות.

מחלתי על כובדי, הצעתי לה פשרה,
שבה הכרס תישמר אך גם המטרה:
אקיף הבית פי שלושה ורק עם תחנה:
”כריך נקניק וכוס קפה בקיוסק שבפינה!“

דברי נמוגו באוויר; הובלתי לחנות,
ששם מוכרים לספורטאים צרכי-ההתאמנות,
הלבשתי שם כהלכה, אך אין לי בעיה:
כשאסיים את המכון
יחזור הכול להיות...בדיוק כשהיה

מדן נריה.
ינואר 2005

קוורטט לשלושה

הוא אהב לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו;
כל בעיותיו שכח כאשר האזין לקוורטט של בך.

לילה אחד התאווה לאישה והלך ל"מוסד-בלי-פירוט"
שם הכיר עלמת-חן שהבטיחה שנקטה אמצעי-זהירות;

כעבור תשעה חודשים היא הופיעה אצלו
כאשר ישב בצלו של עץ התאנה ומגפנו נהנה
והאזין ברעב לקוורטט שאהב.

הוא שאל "מי את?" - כי שכח;

"בילינו יחדיו - בקרוב אתה אב!".

"אם כך נאזין שלושתנו בבוא העת לקוורטט של בך"

מדן נריה
ינואר 2007

צריף קטן בערבה

דצמבר 82
מילואים ב"אזור ההפרדה"
בוואדי נאצב בסיני;
3 חיילים ישראלים.
3 חיילים מצרים.

צריף קטן בלב מדבר;
שה, אתון, גמל והר.
פתחי ומגדי - ממצרים;
צבי ושמחה מאפרים.

תופינים מלוא צלחת,
תה מתוק ומהביל,
ושיחת-רעים קולחת
מי פה מה - איש לא יבדיל.

בנושא עתיק דשים:
"הצלחות" אצל נשים;
תכניות לקראת עתיד
שאיננו עוד מפחיד.

בתום שרות המילואים ,
אומרים "שלום!, היה נעים"
ובלבנו משאלה:
שזוהי רק ההתחלה.

מדן נריה.
1982

צללים

לכל אדם יש צל
ואולם קיים הבדל
בין צל של זריז לצל של עצלן
בין צל של גדול לצל של קטן
בין צל של שמן, לצל של רזה
בין גברת שטוחה לשופעת חזה

לרגשות אין צל
אין צל מבויש ולא צל נבוך
לא צל הססן ולא צל שתקן
ואין צל מודאג כשנקלע למבוך.

וישנם אנשים שהם עצמם צל.

מדן נריה
יוני 2005

צייד החיוכים

זה הדבר שאני שואל גברת
אשר נגררת בעקבות כלבלבה בשביל:
"מי פה מובל ומי המוביל?"

זאת אומר ליחפן שמשנתו אך זה קם:
"צפרא טבא כבוד השר, מה שלומך בבוקר קר?"

ולנהג שיוצא מחניה:
"לא חבל עכשיו לעזוב, כשסוף סוף מצאת חניה ברחוב?"

ולמלצרית בבית קפה:
"אבקש מים מינרליים דיאט סחוטים טרי כי זה משקה מאד בריא!"

ולדייג מודאג בחוף, שהעלה בשעתיים רק דגיג מהמים:
"נאסר בחוק לדוג ליוויתן אף כאשר הוא מדגם מוקטן"

יש אשר מגיבים בחיוך,
אחרים מרימים גבה;
אך למה שאשקע בדכדוך
כשבאופק נראה כבר הציד הבא.

מדן נריה.
אפריל 2005

ציור נוף

בעיני-רוחי כבר ראיתי תמונה,
אף שטרם נוצרה ורק לי ממתינה;
הכנתי דפים, מים ומכחול
ואת כל הצבעים - מאדום עד כחול .

וציירתי שביל בין בתים ועצים,
ועליו עקבות גלגלים חרוצים;
בבתים חלונות, וגם דלת כניסה
ובגדים תלויים על חבל כביסה.

שורות מטעים ובאופק שדות,
וברושים תוחמים חלקות נפרדות,
ובתים זעירים, מתמזגים עם הנוף
במרחק, על גבעות משתפלות לאין-סוף.

שמיים תכולים עם מעט עננים,
ושמש-זריחה יוצרת צללים,
מדגישה את לובנם של קירות-אבנים,
מבליטה הירוק של צבעי העלים.

ישנם בתמונה גם פרטים משלימים:
של דמויות גוחנות במטע ­הכרמים;
בחצר יש באר, ועופות בלולים;
גם שולחן, כיסאות ועגלת-עוללים.

כאשר אסיים אעשה פסק-זמן:
את מה שציירתי - מחר שוב אבחן
עוד ירוק לשדה או לשמש כתום?
ורק אם אהיה מרוצה אז לבטח אחתום!

מדן נריה.
פברואר 2004

צומת

החיים הם כצומת בלב מדבר
שבו על האדם להחליט באיזו דרך יבחר;
כי הנתיב שבו יבחר
יקבע מיקומו ביום המחר.

מדן נריה
יולי 2005

צב קריעה

צב אשר תמיד
על ביטחונו מאד הקפיד,
החל פתאום – על-פי עדות –
לנהוג בדרך התאבדות.

רעו הטוב - שבו בטח -
השיא עצות וכך פתח:

"רגליו של צב הן תקוות-שווא בהיותן בחוץ,
גם מסכנות הן את חייו כי לא יידע לרוץ;
שקל הצב את המצב וחיש הורה לקצוץ רגליו;

אולם הרע לא הרפה:
"זנב בולט הוא סתם חרפה!"
ולא המתין הצב עד בוש -
אחר זנבו בא תור הראש!

וזהו המצב עכשיו:
סיר מהביל של מרק צב
"הידיד" לוקק שפתיו
כשעל פניו חיוך רחב.

מדן נריה.
1983

פרקי עבות

הרופא הזהיר אותה:
שאם לא תפחית משקל
צפויה לה דלקת פרקים קשה
האישה העבה נכנעה לדרישה
והורידה הרבה במשקל;
ועכשיו לי הרבה יותר קל במשגל
כל אימת שאני מתחת והיא מעל.

מד"ן נריה
נובמבר 2009

פרקי אבות

שי-שבת הם פרקי הזמן שבהם
ממלאים האבות את החובות ברחובות.

הם נושאים עולל - בן או בת - בעגלה או בסל
ולידם כנוהג קבוע
פוסעת האימא-של-חמישה-ימים-בשבוע;

והאל הטוב ראה שזה סידור לגמרי לא רע
ויצוו על בניו שתהיה זו להם לשגרה.

מד"ן נריה
ינואר 2008

פרידה קלה...יחסית

- הומור די שחור -

איני מתקשה להיפרד מעורי המגרד
מראשי הקרח; מהמקומות שהשיער בם לפתע צומח
מגברות לא נכספת; מידי הרופסת;
מרגלי הצולעת; מעיני הדומעת
(השנייה עצלה - כבר עשתה את שלה);
מנשימה מקוננת; מעייפות מתלוננת;
מכלייתי היחידה - (כך מלידה); מהלב הכואב;
מריאות עגומות שבקושי נושמות;
משומות בהמון (לא נדרש דו"ח-ממון).

הפרידה קשה מעם האישה;
ממטעמים נפלאים שהכינה במטבח;
ממשפחתי שאני אוהב כל-כך;

ואם זיכרוני יישאר לברכה
בקרב בני המשפחה -
אעצום את עיניי ואפרוש בשמחה.

מדן נריה
יולי 2006

פרידה עצובה

הייתה לי תחושה שמשהו "מתבשל":
הבחנתי בהבעה של אי-נעימות על פניה של אשתי;
וגם שתי בנותינו, שהמתיקו-סוד, הרכינו ראשן
ונראה היה בעליל שמיד יפרצו בבכי.

והדברים נאמרו ובוטאו בכאב ובצער עמוק:
"אתם לא מתאימים ועליכם להיפרד!"
נדהמתי: היה איחוד! הייתה התלהבות! הייתה צמיחה!
הייתה לנו שפה משותפת; אז מה קרה פתאום?

ושוב חזרו על אותו משפט:
"אתם לא מתאימים ועליכם להיפרד!"

שקלתי בדעתי לכאן- ולכאן, והחלטתי לפעול מהר ועכשיו:
נכנסתי לאמבטיה, נטלתי את בידי את הסכין ו-

נפרדתי מהשפם.

מדן נריה
2003

פרידה מהמוזה

- אל תעזביני מוזה יקרה,
בלא עזרתך אנה אני בא?

- תש כוחי מד"ן! (עייפות החומר);

- "מוזתי" די! לא אוסיף עוד אומר;

- מוקירי שירייך יחשבו תמיד עלי.
אין לי ספק שתסתדר בלעדי.

מד"ן נריה
‏ מאי, 2009

פרידה מהגוף

אנו בוכים בכי מר על אדם שנפטר;
ואולם מה שנקבר
הוא רק גופו-משכנו בעבר
שאותו אין עוד טעם לבכות.

למען האמת עוד נותרו מהמת
הזיכרונות והגעגוע
אך גם עליהם אין להתאבל מהטעם הידוע
שזיכרונות וגעגוע אינם מתים אף פעם.

מד"ן נריה
דצמבר 2006

פרחים, פרחים

מטאטא-רחובות, בין שאר החובות,
חייב לנקות פרחים של שלכת
שצונחים בלי קץ מהעץ למדרכת
ואינם מותירים לו סיכוי לאף רגע פנוי;

הוא כועס ומואס בפרחים שצונחים
מקלל בליבו את אותם "פרחחים"

כאשר אשתו חגגה יום הולדת בביתם,
הוא הביא לה זר ענק שאותו בכד היא שמה;
כשצנחו הפרחים מהכד למפה ואשתו נעצבה,
העמיד הוא פני תם, ואמר בחיוך:
"נשמה, פרחים שצונחים הם יפים פי כמה".

מד"ן נריה
מאי 2007

פעם ויכוח התנהל ללא זעם

פעם ויכוח התנהל על מי-מנוחות;
מאום לא הסעיר את הרוחות;

אך היום זה אחרת:
בגלל מילה אחת מיותרת
אצים פתיל-חיים לכבות.

מד"ן נריה
מרץ 2010

פסיעות

השביל - שרבים פוסעים על גביו,
רושם סיפורים על כל צעד ושעל:

אודות זוג מאוהב שצעד מחובק;
על גנב שברח כי ידו הייתה במעל;
ילדים עם תיקם שאצו לבית הספר;
איש קשיש - עפר ואפר - שאותו השביל יוביל לקץ;
על גברת מהודרת שנגררת אחרי כלבלב
שמותיר עדות-מזונו אחריו... ואל עץ

רבים צעדו על השביל - מי לאט, מי נחפז,
אבל השביל עצמו הוא רק מדרך כף-רגל
שממקומו אף פעם לא זז.

מד"ן נריה
אוקטובר 2008

פנקס הטלפונים הישן שלי

שכחתי מספר טלפון. קורה.
גם את שם האיש לא זכרתי .
ניסיתי לשווא להיעזר בזיכרון המחשב
שם כתובים הטלפונים החשובים לי.

נטלתי את פנקס הטלפונים הישן שלי
בתקווה שבו אמצא את השם והמספר.
התחלתי לדפדף בשמות שמתחילים באלף
עברתי לבית וסיימתי בתיו - ולא מצאתיו.

מה שמצאתי בפנקס הטלפונים הישן
היו שמותיהם של בני משפחה ומכרים שנפטרו
והם היו כתובים שם כאילו היו עדיין בחיים.
מחקתי את אותם שמות, כשאני מזיל דמעות על כל שם שנמחק.

עכשיו בפנקס הטלפונים הישן שלי רק שמות של אלה שחיים,
וגם לחלוחית מהדמעות על אלה שאינם עוד.

מדן נריה
נובמבר 2006

פניי הם כמונה של מונית

פניי הם כמונה של מונית
שרושם את שנותיי
ואת המרחק שעוברים חיי;

המחיר נרשם בחריצים של קמטים.

עתה רבו מאד רישומי הזמן והמרחק
ואתם הקמטים - כי דבר לא נמחק.

גם אם איני שלם
עם מראה פניי כפי שהם עכשיו
ומן המחיר שעליי לשלם
הרי בסופו של דבר לא היה זה לשווא:
היה זה כדאי, שהרי לו ניצבתי ללא תנועה
ומניין שנותיי היה נותר כשהיה -
היה המונה מאותת שאינני חי.

מד"ן נריה
אוגוסט 2008

פליטות-פה במשפחה

כאשר טיילנו בפארק הירקון
אשתי פלטה בהתרגשות בעודה מתבוננת בעוף שבנוף:
"יש כאן ציפורים שלא המציאו עדיין".

אני לא פיגרתי אחריה ובעת שביקרנו בבית מרקחת,
הכרזתי, בעודי מתבונן במדפים העמוסים:
"יש כאן תרופות שטרם המציאו להן מחלות".

נעמי בתנו, בעת שטרחה למיין את התבלינים בביתנו,
התבוננה באלה שפג-תוקפם וקבעה:
"אין צורך להשליכם! הם מסוגלים לצאת מהבית בכוחות עצמם".

גנית בתנו שאלה את הסבל הגונח שהעלה לביתה רהיטים במדרגות:
"איך זה שעלית במעלית ואתה פולט קולות כשל מטפס-הרים".

גם אצל הנכדים שלנו אין גבול לדברי הזיבול
אם-כי לא קל להוסיף עוד איוולת על שטויות השושלת.

מד"ן נריה
נובמבר 2006

פיספוסים

איזה פיספוס חווה סיזיפוס:
כל אימת שכמעט כבר הגיע עם האבן לפסגת ההר
זו התגלגלה וחזרה לנקודת ההתחלה
ואז שוב נשנתה אותה העלילה
וחוזר חלילה.

אינני סיזיפוס מלך קורינתוס,
אך גם לי קורים הדברים כשאני כותב שירים:

כאשר אני מרומם שיר
שנראה בתחילה מקורי ועשיר
הוא נשמט בסופו של עניין
וחוזר למקומו בתחתית הבניין.

מדן נריה
אוגוסט 2007

פיספוס

ישנם אנשים שמכל שהיא סיבה
לא היו בסביבה,
או שטעו בחדר,
כשחילקו חוש הומור לכל העדר;

כאשר במסיבה מושמעת בדיחה
וכולם מרוצים כשיורד האסימון -
הם חמוצים כמו שתו מיץ לימון.

מדן נריה
אוקטובר 2005

פינת משחקים

ההורים בחופשה ואני משכים
עם נכדי הקטן לפינת משחקים:

"אדגים חמודי כיצד יש לגלוש
כי סבא גדול ואתה בן שלוש";

"כך תתנדנד, רק בלי המכה
שסבא חטף מפגיעה בקרקע";

"את הסחרחרת אסובב שוב ושוב
אוחַז במרכז כי זה מה שחשוב";

"סבא די, גם אני רוצה!"

"אדגים עוד צורות שעושים מהחול
ונלך אל הקיוסק ממתקים לאכול;
אך היות חביבי וכבר קצת מאוחר
נשוב לפינת המשחקים ונשחק גם מחר".

מדן נריה
אפריל 2005

פינוקים

"אימא, למה כל הזמן קנית לנו רק נעלי-לכה שחורות?"
"אבא, למה כל הזמן הכנת לנו לבית הספר שתי פרוסות לחם כהה,
חתוכות עקום, התחתונה עבה בצידה האחד ודקה בשני
העליונה דקה בצידה האחד ועוד יותר דקה בצידה השני
"משום שלחם פרוס לא שומר על טריות", כך אמרת,
וביניהן תמיד גבינת קוטג' וזיתים,
ורק ביום שישי פינקת אותנו בלחם לבן עם ממרח שוקולד?"
"אני את שלי השלכתי לפח או החזרתי בילקוט הביתה"
"ואני עשיתי "טרייד אין" עם חברים שהביאו ממתקים מהבית"

"אבל בנותינו זה קרה לפני יובל שנים, מה פתאום נזכרתן עכשיו?"

"משום שכל כך נעים להיזכר בצרות של אז..."

מדן נריה
יוני 2006

פגישתי עם אלוהים

שלחתי בקשה לבבית
לקבוע פגישה עם אבינו שבשמיים.
כעבור יום-יומיים הגיעה תשובה חיובית;

האל הטוב בקשני שאשב
שאסיר תחושה של עוולה וכאב;
"ספר לי הכול בני ואל תשמיט דבר"
כך אמר לי כבוד השם ובטחוני גבר:

"נדמה לי באלה הימים
שכל האנשים ממני מתעלמים"

כבוד השם הראה לי רשימה
- ושמי מופיע בין כולם -
אשר אצלם חדלה הנשימה
ומשכנם הוא בית עולם.

"אז מדוע לא נמסר לי דבר על השינוי שארע?"

"זה ממש נורא!" הגיב השם בחומרה
"שוב אאלץ להחליף מזכירה".

מדן נריה
יולי 2007

פגישה גורלית

מרגע הפגישה היא נקשרה אלי בכל הנימים
ונכרכה סביב צווארי עד מחנק;
אמרתי לה:easy, easy אל תפריזי!

הייתה מקסימה: ראשה קטן וחמוד;
גופה צר פה, רחב שם – הכל במקומות הנכונים.

הגורל הפגיש בינינו בשדה התעופה:
”אהבה ממבט ראשון!“ חשבתי לי, ”הרי אותה חיפשתי!“
לא היה לי ספק שהקשר יהיה יציב ומתמיד .
היה לי ברור שהיא שלי ורק שלי – לנצח!

לקחתי אותה למסעדות יוקרה; לתאטרון;
לאירועים משפחתיים; כולם כבר הכירוה,
התלהבו ממראה והחמיאו לי על ”טעמי הטוב“;
ואולם, לפתע, כיום רעם בעיר, הכל הסתיים, הקשר נפרם !

וזה מה שקרה שוב בשדה התעופה:
הייתה שם אחרת שלמראה נחה דעתן של עיניי.

נו, אז החלפתי את העניבה.

מדן נריה.
דצמבר 2003

על שלושה אנשים

הראשון עסק כל חייו
במלאכה אשר אהב;
לו כל שנה דמתה לשבוע
הוא חש עצמו צעיר ורגוע.

באיש השני הגורל התאנה
הוא עמל בפרך כל חייו
לו כל שבוע התמשך כמו שנה
הוא מת שבע-ימים וגם מאוכזב.

האיש השלישי לא עבד מימיו
אכילה ושינה - היו כל עיסוקיו;
הוא היה בריא, ללא שום מום,
ונפטר רק מתוך שעמום.

מדן נריה
אפריל 2005

על שי החיים

כשאנו זוכים לקבל מתנה:
ספר, תקליט או מוצר של אופנה,
התנאי להחזר (כך נכתב על-גבי קבלה)
"שיהא הוא מושלם וללא חבלה".

כשאנו מהרחם יוצאים אל הנהרה,
לא קיימת תווית של זמן החזרה
ולא חשוב המראה עם תום המימוש,
וברוכה מתנה שבלויה משימוש.

ונודה בכנות שהלב, כעובדה,
על כל שי בו זוכים, מתרונן בתודה,
ורק על שי החיים - המופלא מכולם -
להודות שוכחים והלב נאלם.

מדן נריה.
2003

על טעם וריח

הוא מתפעל ואשתו מוקסמת
ממסעדה אחת מאד מפורסמת -
(טעמה עמה - וטעמו-אימו):

היא נרגשת מהארוחה ששם מוגשת
ואותו מרגיעה המוזיקה הרועשת
שמטשטשת כל מילה שמפי אשתו גולשת.

מד"ן נריה
יולי 2008

על גופות וגופיות

אשתי אומרת לי כל הזמן:
"Over My Dead Body"
אבל אני לא מתייחס לדבריה ברצינות
משום שהיא אף פעם לא מקיימת הבטחות.

כך למשל: "אגדל שפם!" - "O.M.D.B"
"אקנה מחשב נייד!" - "O.M.D.B"
"אלבש גופיות אדומות!" - "O.M.D.B"

ובעוד סוגיות חשובות לא פחות.

ליתר בטחון התקשרתי ל-Body Shop
(היא "חברה קדישא" בלשון העם)
וברגע ששמעתי את תעריפי הקיניין
החלטתי לרדת מכל העניין.

מדן נריה
נובמבר 2006

עושים שמות

כאשר נולדתי בפולין העניקו לי הוריי
(אימי רבקה-גניה-רגינה ואבי אברהם-ארתור)
את השם "מיצ'יסלב" המביך למדי.

בדרך ל-א"י שינה פקיד הסוכנות היהודית את שמי ל-מרדכי.

בארצנו נקראתי מרדכי. מוטי. מתיק. מוטקה. מוטלה. ו-מתי.
(זה היה לפני התקופה שכולם נקראו "אחי" או "נשמה")
ועכשיו נותרתי עם מתי ו-מד"ן (קיצור של מרדכי וקסמן).

ואולם, כאשר יסתיימו חיי ויקברוני בבית העולם,
על מצבתי יירשמו כל השמות הנ"ל כולם
או לחילופין ייכתב רק "ז"ל"
והסבר יינתן לקהל: פה נקבר איש ביש-מזל
שהלך לעולמו ולא ידע להחליט מהו שמו.


מד"ן (מתי) נריה (שם זמני)

עוגת תפוחים

ליום הולדתי אני מקבל עוגת תפוחים
אני אוהב את עוגת התפוחים שאשתי אופה
ולא אכפת לי ששנה חלפה
ובלבד שאקבל עוגת תפוחים.

אני שונא אורחים
כשיש עוגת תפוחים,
אולם ישנה תפנית במצב הרוח,
ולאורחים יש חנינה,
אם במקום עוגת תפוח
אשתי אופה עוגת גבינה.

מדן נריה
אוגוסט 2007

עובד עלי בעיניים

האם ה"שישן" - העכביש הביתי הקטן
בעל שש העיניים - עובד עלי בעיניים?
אנא הסבירו לי ממה הוא מתקיים כדי שאלמד,
שהרי הוא חי לבד;
אין זבובים בחדרי, ולא נמלים שיסעד?

ובלילות - האם הוא יוצא לבלות?
האם הוא ישן כשששת עיניו עצומות
או שאחת נותרת פקוחה לשם השגחה?


מד"ן נריה
פברואר 2008

עברנו דירה - נותרתי בחיים

ביום המיוחל שבו עברנו דירה
אשתי הצהירה, לידיעת המתעניינים,
שברשימת המתנות שקבלנו:
יש שני כדים עם פרחים; שש קופסאות ממתקים
וקלטות משובחות – יש עשר לפחות.
אשתי - אשר נותנת את הטון -
ארזה גם אותי בקרטון;
זעקתי "הצילו!" בקול גדול;
מזלי שברגע האחרון התברר לה
שהיא שכחה לארוז שמלה –
ופה - שכנים יקרים - מסתיימת העלילה.

מד"ן נריה
אוקטובר 2009

סימוני עיפרון

בראשית ימיי בחלד,
כשעוד הייתי ילד,
עשיתי סימוני עיפרון על משקוף העץ
כי מאד הייתי חפץ לדעת בכמה גבהתי;

כאשר הגיע זמן הצמיחה לגובה לחדול
היקף המותניים המשיך עוד לגדול.

ומאז שגם תקופה זו נפלה שדודה
והגיעו אל חיי ימי החלודה,
אני עושה סימון על משקוף העץ
כדי לדעת עד כמה אני מתכווץ.

מדן נריה
אפריל 2006

סיבה למעצר בית

ייתכן שתאמרו שחולצה אינה
סיבה טובה-דיה למעצר-בית;

ואולם במסר חד-משמעי שקבלתי לביצוע מיידי
ממחלקת הטעם הטוב /מדור הביגוד/ אשתי שתחיה
נאמר נחרצות שאל לי לעזוב את הבית
בטרם אמצא חולצה מתאימה למכנסיי.

כרגיל, לא אני בחרתי את החולצה.
אותה בחרה אשתי האנינה
ואני זכיתי לקבל חנינה.

מדן נריה.
נובמבר 2004

סיבה טובה

אני מעריץ את הגנן
לא בגלל חריץ הישבן שמציץ
כל אימת שהוא מתכופף
על-מנת לטפל בעציץ.

וגם לא על-שום שואב-העלים שלו שחורץ לשון
בלי שום חשבון - כשאנו רוצים לישון;
אלא בגלל ששימח את אשתי והעלה חיוך על שפתה
כי זכר (שלא כמוני) להביא לה פרח מהגינה ביום הולדתה.

מד"ן נריה
מרץ 2010

מלכה לערב אחד

הגיע הערב הגדול מכולם
כל "המי-ומי" גדשו את האולם;
טופפה על הבמה עם שאר הבנות
הקהל הנלהב קיבלה בתשואות
מעודד ומריע, יוצא מכליו,
נוכח כליל השלמות, חמוקים בלי רבב.

נבחרה למלכה; שיכורת ניצחון;
"שתמיד כך יהיה!" היא מלאת ביטחון.

השנים שחלפו את פניה עיצבו:
היא נראית מבחוץ כמו חורבה לשיפוץ
שכבות של שומן הצטברו עם הזמן
ימי הפרחים נשכחו כבר מזמן.

לבסוף התפכחה, מכירה במציאות:
"לא ישוב אותו הערב, אין מקום לטעות.
רק נותרו זיכרונות - העיקר הבריאות!"

מדן נריה
אוגוסט 2005

מכתב לדיכי

הלו דיכי, די, תפסיקי! לא הכול שחור היום,
לצדדים מעט הביטי ותראי יש אור ביום.

את כותבת, שיר כואבת, עננה ביום בהיר
בודדה, אחרת רכבת, - לא לעד אדם צעיר!

בעבר זיווג הייתם - מקור-קנאה לכל רואה -
עד אשר אמרת לו "לך! לי יאה יותר נאה".

הוא הלך, אותך שכח ואת המתנת לבוא אביר;
אבירים כבר אין - נסיכות יש למכביר;

לא אבוד ולא נורא אם תיאותי לפשרה:
תחפשי בן זוג חדש שידמה לזה אשר גורש.

מדן נריה
פברואר 2006

מכנה משותף

כן, ככה זה כשאתה מזדקן:
צעירים מביטים עליך כמו היית
"ציפור מוזרה שצנחה מהקן"
זר לא מוכַר בן גיל לא רגיל
מקומט ומגעיל.

אם תנסה ליטול חלק בשיחתם
מיד תיווכח שאינך רצוי בחברתם.

אז מוטב תשב בשקט ובנחת
עד שיופיע במקום עוד זקן-בן-שחת
ומיד ביניכם השיחה קולחת
על ענייני רפואה ומרקחת,
מחושים בצוואר ומתחת,
נדודי-שינה, יציאות, ושאר בעיות,
זיכרונות על מין שכבר איננו זמין...

ולפתע - התעלמות הצעירים לגמרי נשכחת.

מד"ן נריה
נובמבר 2008

מכה מתחת לחגורה

אין לי בבית מאזניים
שבעזרתם אוכל לבדוק
את השינוי שחל בהיקף המותניים.

אני מבצע את הבדיקה
על-ידי בחינת הקושי ברכיסת כפתורי המכנסיים.

ואולם, מאז שלמדתי כיצד תופרים כפתורים -
עניין המשקל לא מטריד אותי כלל.

מדן נריה
אוגוסט 2007

מיומנו של עכביש

בפינת בית קפה טוויתי קורים
לצוד שם זבובים וגם פרפרים;
בין אריגה לסעודה עשיתי לי מנהג:
לצפות היטב באנשים ולקבל מושג.

צעיר התיישב ליד החלון,
ולצורך זיהוי הוא החזיק בעלון;
באחור מקובל היא הגיעה, אכן,
חייכה היא אליו- הוא אליה גם כן.

גופיה שלבשה הייתה כה קצרה
שאך­זה­התחילה – וכבר נגמרה!
קורקבן וישבן, הם היו העדים,
שצנועה העלמה וחוסכת בדים.

דברים שאמרו - לא הבנתי פשרם;
צחקה בדברה וגם הוא צחוק תרם,
כעבור שעתיים – הסתיים כיבושם
ושלובים בזרועות צחקו לאי-שם .

אזדרז לסכם כי הגורל לי אינה,
שהנה מטאטא מתקרב לפינה;
הדברים שלמדתי כלל אינם רגילים :
ניתן גם לצוד בקוּרים של מילים.

מדן נריה
2003

מי הבוס

גם בבוקר גם בערב,
קיץ, חורף, שמש, צל,
יוצאים איש וכלב
ברחוב ביחד לטייל.

לרצועה קשורים השניים
צועד בראש הכלב- הב;
מזדנב בעצלתיים
זה האיש, בעקבותיו.

רגל פה ורגל שם
כותל טוב וגזע גם.

ידידים טובים ללא ויכוח
אין בכלל סיבה לכעוס
כשכל אחד מהם בטוח,
בלי ספק, שהוא הבוס.

מדן נריה
ינואר 2004

מטמורפוזה

יש יתרון ליפה על פני מכוער,
אך סגולה זו מוגבלת לטווח הקצר;

אמר החכם מכל אדם:
"שקר החן והבל היופי",

ואמר אדם רגיל:
"אין דופי ביופי לטווח הקצר
ואחר-כך להיות מכוער בזמן שנותר"

מדן נריה
אפריל 2005

מטיל ספק

בחדשות הרדיו הודיע הקריין בשמחה:
"טיל החץ נוסה בהצלחה!".

כעבור מחצית השעה, בעדכון חדשות,
הוא הכריז בשנית:
"טיל החץ נוסה בהצלחה!".

בחצות, ואני כבר שפוך מתחת לפוך,
בעקבות האות באות החדשות
והקריין מודיע בשמחה
שטיל החץ נוסה בהצלחה.

אבי הזהיר אותי תמיד שלא לסמוך על הרושם הראשון,
אז אני המתנתי לרושם השלישי ורק אז הלכתי לישון.

מדן נריה
פברואר 2007

מחאת הכלבלב

אני כלבלב פשוט ולא קישוט לנייר טואלט
מוחה בזה על בחירה טיפשית בהחלט:
להטביע עליו דווקא אותי - ידידו הטוב של האדם -
במקום לבחור מבין אויביו הרבים, צמאי-הדם.

השימוש בנייר-טואלט רך הוא נעים כל-כך;
ודמותו של אחמדינג'אד תתאים לו בול,
ואם כך -
הסיפוק בניגוב בשילוב של שניהם - יהיה כפול.

מדן נריה
מאי 2007

מזכרת

על הראי אשר בחדרי נחת זבוב
ובחן אם עודנו יפה כבעבר;
הוא המריא וחזר כעבור זמן קצר
כי שכח להשאיר לי מזכרת שדורשת ניגוב.

מד"ן נריה
יוני 2009

מוח עליון

תגובתה של הרעיה שאני אוהב
היא אבן-בוחן לכל שיר שאני כותב;
יש לי בעיה וזה כואב
כאשר היא קוראת את היצירה וקובעת באנחה:
"לא כל שיר שלך הוא סיפור הצלחה.
ולדוגמה: השיר שכתבת עכשיו".

מד"ן נריה
נובמבר 2009

מוזמנים לארוחת-טעימה

הזמנו ידידים לארוחת-טעימה.
אשתי (הונגריה - אלא מה!)
הכינה לכולם בלינצ'ס ("פלצ'ינטה"; "פנקייק"; "קרפ")...

האורחים מילאו את הצלחת,
ונותרה לנו משימה לא נעימה:
למנוע מהם עוד מלוא צלחת לביתם לקחת.

מד"ן נריה
‏מאי, 2009

מה צריך איש זקן (מלבד חוקן).

מה צריך איש זקן שנותר לבד?:
מכשיר טלוויזיה וכלב נחמד,
ארון עם תרופות וטלפון נייד,
ושתהיה בדירה גם אישה צעירה
(מסיבה שאין הוא זוכרה),

אם את כל אלה לו יש
אז דבר לא נותר לבקש.

מדן נריה
ספטמבר 2006

מדרכת הזמן

כשאני חולף על פני בתי הקפה באבן גבירול,
אני רואה צעירים עליזים, מפטפטים בלי לחדול;

כשאני חולף על פני הספסלים שבכיכר,
אני רואה זקנות וזקנים דוממים שגילם בם ניכר;

ההבדל בין אבן גבירול הצוהל ומבלה
לבין איזור הכיכר המזדקן ומתבלה-
היא כמו בין שעון-חול מלא לזה שהתרוקן".

מדן נריה
יולי 2005

מדוע חזר הצבר?

הוא דוקרני ומתוק מסוכר
הצבר שחיפש מזלו בנכר;
חש עצמו דחוי וזר
צפה בערגה לארצו-משכבר
נזכר שבה קשורים עבר ועתיד -
ושב לביתו המוכר לתמיד.

מד"ן נריה
דצמבר 2008

מגניב

מדי פעם אני נכנס לתמרוקיה,
מעמיד פני תמים-כזה,
שואף ניחוחות מלוא החזה,
ויוצא מרוצה שחסכתי קניה.

מדן נריה
מרץ 2007

מבט מנגד

בבניין שמול ביתי הזמן עשה שמות:
כל קיר בו נסדק, הטיח נשר,
שום דבר שלם לא נותר!:
ממעקות הברזל - הצבע התקלף;
המעלית פיסחת; כל צינור בו דולף;
המרצפות מרפרפות; השער תלוי;
בקיצור: זהו בניין שהכול בו בלוי.

ערב אחד התכנסו דיירי הבניין כולם
והחליטו שהגיע הזמן לשיפוץ מושלם.
כל מה שהיה סדוק - תוקן עם פיקוח הדוק;
שב הבניין למלוא הדרו, כבימי זוהרו.

לבי עלץ למראה הבניין המשופץ:
מחלוני צפיתי בבניין יפה משוחזר ומפואר
ואילו דיירי אותו בית ראו מחלונם
את הבית שבו אני גר מתפורר, מוזנח ומכוער.

כך פועל הזמן הנוכל:
אני מסתכל עליך, ידיד צעיר, ונזכר איך נראיתי
אתה מסתכל עלי ורואה כיצד תיראה;

מדן נריה
פברואר 2006

מבט מהחלון

בעת שצפיתי מחלוני
לחלונו הגבוה ביותר של פרננדו פסואה,
עלה בדעתי רעיון שמן הנכון
שאטביע את כל שיריי בים התיכון;
ואולם -
כאשר ראיתי מה שעל המים צף,
הגעתי למסקנה
שהעלאה באש היא הפתרון הנכסף.

ועתה, אני עומד בחלוני ומנפנף לשלום לפיח
ואין לי ספק שאת השירים הזמן ישכיח.

מד"ן נריה
מאי 2008

מבט לצדדים

כאשר אני פוגש מכרים או עמיתים
הם סוקרים את הקמטים ושאר "הקישוטים"
שצמחו אצלי על הפנים עם השנים;

ואז הם שואלים:
"מה שלומך איש קשיש?";

- מצד אחד אני בסדר גמור;

"ומה בצד השני?"

- גם בצד השני בסדר גמור;

"אם כך מצבך משובח!"...

- לא כל-כך!... קיימים אצלי ארבעה צדדים...

מד"ן נריה
ינואר, 2009

מבט לחדשות

אשתי נבונה והגונה;
אשתי ישרה ומסורה;
היא יפה, מבשלת ואופה;
היא נהדרת;
היא האחת ואין אחרת:

היא ממלאה את כל החובות...

אז מדוע כאשר אנו מטיילים ברחובות
מבטי עוקב אחרי כל הריבות?
אולי סתם-כך על-מנת להשוות ונחת לרוות?

מד"ן נריה
נובמבר 2009

מאזן

"שמעתי שנולד לך נכד, מזל טוב!
אין דבר, לא נורא, נכדים סימן לנכדות! חה-חה
יש לי שני נכדים חמודים ועתה נולדה נכדה,
מה זה חמודה! הלוואי שתהיה כזו גם לך ".

"אבל לי יש כבר שתי נכדות
ועכשיו נכד נולד. איזה נחמד!"

"טוב מאד! אז אין סיבה לדכדוך;
נו, אולי נסכם כבר על איזה שידוך?".

מדן נריה
נובמבר 2006

מאוחר

שתי בנות לנו:
האחת נשואה למהנדס מחשבים
השנייה לעורך-דין;
התחננתי לאשתי שרצויה עוד בת אחת
בשביל שיהיה גם רופא במשפחה,
אבל הגברת סברה אחרת.

עכשיו כבר מאוחר...אז אולי נמתין עד מחר.

מד"ן נריה
אוגוסט 2008

מאוהב

צעיר מאוהב, בלי מושג בשירה,
התאווה לשורר כשפגש נערה ;
"שיר נפלא לה אכתוב" כך החליט,
"שמילות- אהבה בו אבליט".

הליט ראשו בשתי ידיו, בכדי להתעמק,
כיצד מיד אותה ירשים בלי להותיר ספק,
"השיר הזה חייב לכלול גם מסר וגם קצב,
לרמוז שטוב יחדיו ובבדידות העצב".

שבר הוא את ראשו ושכתב את השיר
- שום ביטוי נדוש בלי ספק לא החסיר -
כשנראה לו מושלם ושאין בו כל חסר
הוא שיגר לעלמה ב'אקספרס' את המסר.

כשהובאו לביתה שורותיו הדביקות,
תחילה לא ידעה אם לצחוק או לבכות,
אך ניצח התסכול, וגבר המפח,
והשליכה את פרי-עמלו בלי היסוס אל הפח.

כאשר נודע לו מה שאונה – הוא גיבש מסקנה:
שמאוהב גם בלי שיר יכול כוונה להבהיר,
ואת אהבתו יכול הוא להמחיש,
אם יאמר לה "אוהב"... ופרחים לה יגיש.

מדן נריה.
1960

לשווא עמלה הנמלה

נמלה קטנה עמלה
להעלות את חול תשתית המדרכה למעלה
ולבנות לעצמה קן;
ואכן בתום טרחתה היה לה קן.

חלף ביעף כלבו של השכן,
הרים רגלו ואת שלפוחיתו רוקן.

לשווא עמלה הנמלה בבניית הקן
ועתה טורחת היא אותו לתקן.


מד"ן נריה
דצמבר 2009

לפתע בא לי לכתוב נורמאלי

אוטוטו אני מונה שבעים ושמונה
ועד שיצמח עלי ז"לז"ל –
למנות את שנותיי לא אחדל.

מה קרה לי?
למרות שנותיי אני לא מסוגל לכתוב נורמאלי
וכול הגיגיי העליזים
נכתבים בחרוזים.

מד"ן נריה
מאי 2008

למען השם

יש שירים שכתבתי למען השם.
כן, תחילה צץ השם בראשי ונשא חן בעיניי,
וכתבתי שורה אחר שורה והכול למען השם;
והמילים שמחו שנפל בחלקן הכבוד להיות לו לתוכן.

מדן נריה
דצמבר 2006

למה לי לחשוב שלילי

תופעות הזקנה הן מרשם
שיש לו פנים לכאן ולשם,
אז למה לי לחשוב על הפן השלילי?

בעוד הצעירים נכנסים למיטה
רק פעם בלילה בקור הנוראי,
הרי בעקבות מסעו הלילי, איש זקן בגילי,
יוצא ונכנס למיטה פעמים רבות להפליא;

זה אולי יישמע קצת דבילי
נחמה שמוצא לו זקן סנילי:
שהכיף הוא גדול פי כמה
לחזור למיטה כשעודנה חמה.

מדן נריה
דצמבר 2005

למה כובע

היה לי שיער שחרחר.

כשהקרחתי טיפה
חזרתי בתשובה וחבשתי כיפה;

כשגבר המחסור בשיער
היה סומבררו חובה;

בשלב אחריו נעלם לי הבעת
חזרתי בשאלה והסרתי המגבעת;

ועתה, אחרי שחבשתי פאה,
ראשי שוב שחרחר כמו בתחילה.

מד"ן נריה
ינואר, 2009

ללא תחרות

לעומת המתמודדים בתחרות רובינשטיין
שהבעות-פניהם בעת הביצוע מאד מיוסרות,
הציפורים שאני שומע כשהשחר בוקע
נשמעות לי תמיד מאד מאושרות;

ואני סבור שהן ראויות
בשעות בין-הערביים למחיאות כפיים
אף יותר ממשתתפי התחרות
שמתקיימת בהיכל התרבות.

מד"ן נריה
מרץ 2008

ללא דמי תיווך

בדירה הקודמת שלנו,
היו כיווני האוויר נגב וקדם
בעוד כל תינוק יודע שטובים הם ים וצפון,
וכי מהמזרח לא מגיע האוויר הצח.

במשרד התיווך שאליו פנינו
את משאלתנו מיד הבינו
והציעו לנו דירה שכיווני האוויר בה ארבעה:
"צפון וים נגב וקדם גם".

אך גיליתי שכאשר אני מטייל להנאתי בחוץ
אני מקבל בחינם את כל הכיוונים שנחוץ
וכתוספת - שעליה אני שמח -
את השמש, הכוכבים הזוהרים והירח –
ואת כל אלה ללא דמי-תיווך.

מד"ן נריה
ינואר 2010

לילות הרדיו

אני מסיט את כפתור הרדיו
מקלאסיקה רוסית לזו העברית
של נתיבה בן יהודה;

וכך השעות חולפות יפות יפות
עד שאוזניי מתעייפות
ופי ממלמל:
"תודה לנתיבה החביבה ותודה לאל!".

מדן נריה
ספטמבר 2007

ליל שימורים

התרנגול כבר קרא
אך אני לפניו;
זה כבר קודם קרה,
זה קורה לי בסתיו.

אני מחליט שעוד שיר לה אכתוב;
שיהיה גם עצוב, ושמחה בו קורטוב;
בשיר יתואר חזיון-לילה-רטוב,
אכשל- לא נורא, אם אצלח אז מה טוב.

זהו ליל שימורים (לא קופסאות),
הכנתי כריך משובח כיאות,
מצב רוחי משתפר... המילים כבר באות...
אופס! נראה שטעיתי - הן שוב נחבאות!

אנסה מזלי יותר מאוחר,
המוזה הלכה ותחזור שוב מחר;
אחרי יום שבת תמיד בא ראשון,
אעשה אתנחתא - ואלך קצת לישון.

מדן נריה.
אוקטובר 2004

ליל נדודים

מתהפך, שב וסב,
פעם על הבטן ופעם על הגב,
נשימות עמוקות ושתיית כוס חלב
לא הביאו כלל לשיפור במצב.

סופר עד מיליון בלי סימן לשינה!
השעות חולפות כל אחת כמו שנה.

במיטה הסמוכה נמה אשתי שנת-ישרות,
נשימות כה קצובות, הבזקי נחירות;
השחר מפציע - מקיצה לאיטה:
”חבל ששכבתי בכלל במיטה";

"לא עצמתי עין“,ממשיכה בקול רפה,
”אז קום ותביא לי ספל קפה !“.

מדן נריה.
2003

ליה משכנעת

ליה בת שמונה חודשים
טלטלה את ראשה בעוז
והיה עלינו להבין מכך
שהיא אומרת "לא!".
אבל לא הבנו...

אז ליה בת שמונה חודשים ודקה
קפצה את פיה -
אין בקבוק חלב בא, ואין יוצא;
אז הבנו...

אז ליה בת שמונה חודשים ושתי דקות
חייכה בכל-פה...
וגם אנחנו.

מדן נריה
יולי 2007

ליה מכתיבה סדר-יום

תם האוכל בצלחת
יש כבר קקי בחיתול
מנקים לה את התחת
"שעת שינה?" - זה סתם היתול.

ליה אוהבת מאד שירים
אז אנו שרים לה בקול
"מאה שירים עבריים"
אופרות והכול.

ליה אוהבת גם לרקוד
כשהיא על הידיים היא דורשת עוד ועוד
אז אנו בלי לחדול מגוונים את המחול:
קוזצ'וק, בלט ומינואט - בלי לחדול.

כשמגיע זמנה לשוב לביתה
(רגע רב-נשיקות שבהן נפרדים מאיתה)
ליה משלמת על הטורח והעול
בריבוי חיוכים כתמורה על הכול.

מד"ן נריה
יוני 2007

ליה בידיים טובות

ליה בת ששה חודשים
(ולי נותרו שישה פחות...);
בספטמבר תעלה לדרגת פעוטון
ועד אז, אנו הסבים, "ניתן את הטון".

כי בתנו שבה עתה למקום עבודתה
בתום היעדרות של חצי-שנת-חרות.

הפרידות יהיו בלי ספק כואבות
בעת חילופי משמרות אוהבות
כשבתנו תצא למלא החובות
וליה - כולה חיוכים - בידיים טובות.

מד"ן נריה
מאי 2007

לחלץ את הלץ

הוא סבור שדרושים לאשתו מומחים על-מנת
לשלוף הלצה שמסתתרת בקרבה וזקוקה לחילוץ;
ואצלו זהו חוק: "בדיחות נוצרו בשביל לצחוק!".

כאשר הם הלכו למסיבה אצל חברים
בה כולם תרמו סיפורים ובדיחות-בהמון
רק היא - כדי להציג סיבה ותירוץ מדוע מראיה חמוץ -
הרבתה בשתיית מיץ לימון.

ערב אחד, שונה ומיוחד, היא החליטה
לצחוק על פי חוק בעלה;
וכאשר צחקה בכל פה התברר - מזל ביש -
שדובר אודות איש שנדרס על הכביש.

מד"ן נריה
פברואר 2010

לו נולדנו זקנים

לו נולדנו זקנים
שמצעירים עם השנים
היינו מתקדמים אחורה
כשפנינו צוהלים
ולבסוף מובלים הבורה
- בעודנו עוללים...

די!
התמצה הרעיון!
אז נשוב להריון.

מד"ן נריה
דצמבר 2008

להבין וינאי

וינאי הוא אדם שחייב לאכול יומיום נקניקיות
על-מנת להמשיך לחיות;
אך היות ואני צמחוני, עשיתי זאת
עם דגים וגבינות וגם שפע עוגות,
(בווינה, אם יש או שאין לחם - אוכלים עוגות).

ממרפסת הבית שבווינה אני מכריז:
הדיאטה שלי מתה, והאיפוק הבריז!

כי כל דג פה הוא חג וכל עוגה חגיגה,
ו"גבינה דיאטטית" היא בדיחה פתטית:
הכחושה לא אחוז ולא חמישה
כי-אם עשרים לפחות של שומן במזומן.

לסיכום הטיול - תוצאה מרעישה:
הכדור הוא עגול וכזה העולם
אך אני ואשתי עגולים מכולם.

מד"ן נריה
מאי 2007

לא ניזכר

אני יושב על ספסל בכיכר
סוקר אותן כמו רס"ר במסדר
הן חולפות על פני במבחר נהדר
יפות ושונות עם מיגוון של שיער:
שחור (היה לי כזה אך נשר)
וגינג'י, ובלונדיני עם עבר;

בוחן רגליהן וגם את השאר
ולמרות שמנהג זה נראה לי מוכר
אני מתאמץ אך אינני נזכר מה סיבת הדבר


מדן נריה
אפריל 2005

כפרות

לאחר השוואת חומרת החטאים
בין אנשים לחיות,
החלט בבית הדין לחוקה בשמיים
שמעתה בכל חג - ישונה המנהג:

בימי העצמאות לא יתקיים מנגל של כבשים ופרות;
ביום כיפורים - לא יהיה תרנגול קרבן כפרות;

האדם יטהר נפשו כשיקטול שניצל "טבעול"!

מד"ן נריה
ספטמבר 2006

"כן!" לדוכיפת

בכל יום מימי השבוע (לרבות בשבת)
מגיעה למרפסת ביתי דוכיפת;
היא מתבוננת בי, ואני בה, ושמחתי רבה.

הבוקר אף הוכפל התענוג
כאשר היא באה עם בן-זוג,
ואני, הדוד הזקן,
מיד אמרתי להם "כן!",
למקרה שהם באו לבקש
את רשותי להתחתן.

מד"ן נריה
פברואר, 2009

כמעט

שבתי מפגישה לילית עם תקוות:
"רק שאצליח. הלוואי!"
טיפסתי במדרגות על קצות האצבעות
התגנבתי למיטה בחשאי.

.חמור נער אי-שם בתזמון גרוע

היא התעוררה.
אסון. רגשי אשם.
"איפה היית?"
השמעתי תירוץ על מחוש;
לפתע הופיעה לחלוחית בעיניה.
איזה חוש!

מד"ן נריה
מרץ 2005

כמה טוב!

הגעתי למכולת ולא מצאתי את רשימת המשימה;
שכחתי הכול ונעתקה לי הנשימה;
מה היה המצרך החשוב
שבלעדיו נאסר עלי הביתה לשוב?

פניתי לעזרת חוש הניחוש:
"סוכר עומד"?
"פלפל יושב"?
"כמון שוכב"?

לפתע ראיתי איש נוטף זיעה רץ ברחוב
וכשהתחלתי לחשוב לראשי קפץ מלח רץ

כמה טוב!


מד"ן נריה
ספטמבר 2006

כלים שלובים

טעיתי כאשר התנצלתי למרות שכלום לא עוללתי;
היא אמרה שהיא "תשקול אם לסלוח";
אמרתי "בלי טובות, לשטויות אין לי כוח!"
היא אמרה בלי היסוס "אתה חסר נימוס!
הזמן ללא דיחוי פיצה גדולה כפיצוי".

לפני שסעדה היא "שקלה"
ואחרי שאכלה היא שקלה עוד יותר...

לא התנצלתי על מה שעשיתי בתום הסעודה
והיא לא דרשה ממני פיצוי ואף אמרה לי תודה.

מדן נריה
דצמבר 2007

כבר אינני חושש

מאז שגיליתי שקווי-דמיון לי יש
לנתן אלתרמן
(כמוהו נולדתי בתשעה באב) -
ולוויסלבה שימבורסקה
(גם אני "פולני") -
כבר אינני חושש;

הקרבה המוצלחת גורמת לי נחת
כי ייצא רק טוב בכל מה שאכתוב.

מד"ן נריה
דצמבר 2009

כאשר הבורא יצא לרגע מהעולם

הארץ הייתה תהו ובהו
עד שסיים הבורא את מלאכתו אשר עשה:

כאשר ראה שצלח הוא נח, ואחר-כך -
השאיר את האדם להשגיח על הסדר
וקפץ לבקר חבר מעולם אחר.

כאשר לא ראו את האל בעולם
התפרעו האדם
והארץ שבה להיות תהו ובהו,
ואין זה מוזר שמאז המקרה הבורא לא חזר.

מדן נריה
נובמבר 2007

כאלה הם פני הגברים

מדוע הטבע ברא כזו צרה:
לנשוי יש ראש כחול
אך לממשו אינו יכול.
והרווק ראשו כחול
ולממשו תמיד יכול?


מדן נריה
אפריל 2007

ישנם מצבים

כשאבא בא סבא הולך
- לא רוצה להסתבך -
סבא הוא אוהד הפועל - ושמרטף;
לאבא רק מכבי מועדף;
אך ישנם מצבים שבהם שניהם אותי אוהבים:
כאשר אימא מלבישה אותי בחולצה אדומה ומכנסים צהובים.

מד"ן נריה
מרץ 2010

יש סטירה בדברים

נכנסתי לחנות אופנתית וביקשתי מהמוכרת
"חולצה עם קיס"
המוכרת שהבינה אחרת
אמרה לי "חצוף" ונתנה לי סטירה בפרצוף

מד"ן נריה
ספטמבר 2009

יש לי צילומים ישנים

יש לי צילומים ישנים
מהימים שהעבר היה הווה;

למבוגרים שבתמונות יש מבט שאומר:
שהעבר היה מספק, שההווה חומק, ושהעתיד בספק.
לצעירים שבהם המבט אומר:
שהעבר היה קצר, אך הווה ועתיד יהיו בלי ספק תמיד.

מד"ן נריה
יולי 2008

יש לי כאב עוש

יצאתי בסוף השבוע לנפוש
אך קבלתי כאב-ראש
כאשר שוש מהעוש התקשרה
ואמרה שהיא ממתינה לי עד בוש.

מד"ן נריה
‏אפריל, 2009

יש לי חובות ברחובות

אני נוהג לשוטט ברחובות
נושא על כתפי תיק חובות-מצפון
לחתולים האומללים.

אתמול הנחתי, בשמחה, מזון על המדרכה;
וכאשר צעדתי בדרכי חזרה ראיתי תופעה מוזרה:
חתולה וקיפוד אוכלים יחד מאותה הצלחת.

היום קראתי בעיתון:
"בקרוב ייעלמו מארצנו הצפרדעים והקיפודים."

וכך יבוא הקץ לסעודות המשותפות של צמד הידידים
מר ומביך יהיה גורל הבַנות שמנשקות צפרדעים ומצפות לנסיך.

מדן נריה
פברואר 2007

יש אומרים

מה זה אומר עליך אלופי המדהים,
אם אתה טוען שטעית בנישואים?

שאני בן אדם כי יש אומרים
ש"בן אדם טועה לפעמים".

ומה זה אומר עלי אם התחתנתי אתך?

זה מאשר, אשתי הנהדרת, שנכון מה שאומרים
שאצל גברת "טעות לעולם חוזרת".

מד"ן נריה
‏מאי, 2009

יש!

שאלה חשובה:
האם יש אלוהים - או שאין?

התבוננתי סביבי וקבלתי תשובה.

מדן נריה
מרץ 2005

ימי החול

ברגע שאדם נולד, מלאכים ושדים יוצאים במחול,
מהרגע שאדם נולד הולך ופוחת שעון החול;
לאט לאט, לא בבת-אחת הוא פוחת
ושמחים מלאכים ממיצוות - ושדים מכל חטא.
ובתום כל ימיו, שבע ימים וזקן,
מסיים השעון תפקידו כשהחול מתרוקן.

אך בטבע דבר לא אובד –אל חשש!
כי מרגע מותו ישמש זה החול לשעון דור חדש.

מדן נריה
מאי 2006

ילד-חוץ בקיבוץ

כשהייתי ילד-חוץ בקיבוץ הן כינוני "אנקור";
זה החל באפיזודה אפלטונית אחת במקלחת;
אין ספק שרצו כך לדקור
כי "הצצתי להן" בתשוקה מתלקחת.

אני מנסה לגשר בין אתמול לעכשיו
לפלס את דרכי בנתיבות-שכחה
מתאמץ לעבור מחסומים אך לשווא
רסיסי זיכרונות לא נותנים מנוחה.

מצית המקטרת, בעיניי לחלוחית,
מבטי-סקרנות משגרת הגברת,
"רק אבק שחדר" - מנסה להפחית -
"באביב שחולף הפריחה נהדרת "...

מדן נריה
יולי 2005

יוצא לבלות

הולך בערב שבת למסיבה;
הסיבה: יש הרבה נערות;
ממהר להתערות;
"רק פנויות רק פנויות! נשואות זה צרות";
מקצוע שירשים הנשים: "לוכד נחשים".
(אני יודע שאישה ונחש - שני צידיו של אותו המטבע);
מתיידד עם גברת; חוטף מהבעל סנוקרת;
אחפש מסיבה אחרת ביום חול.
כשיחלוף הכחול.

מד"ן נריה
אוקטובר 2008

יום שמשי בעיצומו של חורף

יום שמשי בעיצומו של חורף;
ברחוב שלנו חונות המכוניות כהרגלן;
על מכסי מנועיהן החמימים שרועים חתולים -
כל מכסה וחתולו. כל חתול ומכסהו.
אני מלטף את החתולים,
מודד את חומו של מכסה הפח
ומקבל את ההחלטה ההגיונית המתבקשת.

אלמלא אשתי שצוותה עלי לרדת ממכסה מכונית
הייתי מתפרקד עליה עד שקיעת החמה.

מדן נריה
ינואר 2007

יום קיטור

"מה שלומך, ואיך אתה חש היום?"

- "אני חש איום...פה..פה...ופה;
ואינני יודע מה שלום חה,
כי מזמן לא פגשתי שום חה חה,
אז מה דעתך על מצבי, דוקטור?"

- "חה חה חה! איזו בדיחה, אני לא הדוקטור
אני כמוך רק ממתין בתור".

מד"ן נריה
אוגוסט 2008

יום חופש

בוקר יום חופש. מתמתחת וקמה,
בספל קפה סוכרזית היא שׂמה,
מלטפת את ’מיצי‘, יורדת עם ’רמה‘,
בגד-ים היא לובשת וחשה הימה .

את גופה היא מורחת; פורשת מגבת;
מרכיבה משקפיים ועליה נשכבת.
כדורים "במקרה" לעברה נזרקים,
בחורים מסתכלים בחמדה ושורקים.

כעבור שעתיים היא על הרגליים,
ברוצה היא נראית כפורשת כנפיים,
מגורדון ליפו (המסלול אצלה חוק!)
ומשם חזרה – "סך הכול לא רחוק".

בשובה מתקלחת, לובשת שַלמה,
אל 'מיצי' ו-'רמה' חזרה העלמה;
טלפון מאימא: "התעוררת כבר סוף סוף?
התלבשי עצלנית , ונרד קצת לחוף".

מדן נריה
2003

יום חול

חול החוף
והים הגדול
נפגשים בקביעות
ויוצאים במחול;

החול משתוקק לפגוש את הים;
אני מצפה בכיליון-עיניים
לקלוט במבט איזו בת או שתיים,
משתרע בקוצר-רוח על החול
אך קוצר רוח - וזה הכול.

מד"ן נריה
ינואר 2010

יום המהפכה

הם באו, שניים,
ושינו את סדרי הבית,
שום דבר לא עוד כפי שהיה
תמול-שלשום.

אף אני וזוגתי, השתנינו ללא הכר:
לפתע, כבאורח-קסם, היינו לאמנים,
אלופים בשטח הציור, ממציאי-סיפורים;
התגלו בנו כישרונות גנוזים.

גם בכל חדרי­ הבית חל שינוי:
רהיטים זזו ממקומם;
השעון צנח לריצפה עם הטלפון–
יד ­ביד, מחוג עם חוגה.

דברים שחיפשנו בארונות מזה זמן רב
הוצגו עכשיו לראווה על המרבד;
ניגלו לעיינינו תוכנו של המזווה
ושלל התקליטורים שנפרדו מהמעמד.

ואז– בעוד הבלגן חוגג בחדרים–
לפתע–דממה מעיקה! חלפה הסערה,
הלכו הנכדים, עצוב נורא!

...אנו מצפים בקוצר רוח ליום המהפכה הבא שיבוא עלינו לטובה.

מדן נריה
דצמבר 2003

טעותו של משה

לו משה, אבי הנביאים,
היה רוכש מכשיר ג'י. פי. אס.
תחת להיות כועס
על בני ישראל המורדים
- מצב שבטח עליו העיק -
היה חוסך ארבעים שנות-נדודים
ומגיע לארץ בצ'יק.

מד"ן נריה
אוקטובר 2009

טעות

והיא בכלל לא מה שחשבתי:

חשבתי שהיא אדמונית,
אבל אחרי חפיפה היא הלבינה;

חשבתי שהיא חטובה,
אבל כשפשטה המחוך היא השמינה;

חשבתי שהיא חייכנית,
אבל בלי המסווה היא הרצינה;

חשבתי שהיא משכילה - וטעיתי
חשבתי שהיא נבונה - ושגיתי.

ואני בכלל לא מה שהיא חשבה:

שיחקתי נמרץ - איש שובה וגם נחת;
חבשתי פאה שחרחרה, בה כיסיתי קרחת;
חדלתי לנשום והסתרתי הכרס
אך כשהפעלתי קסמיי העליתי רק חרס.

אזהרה:
משרד הבריאות קובע שחשיבה מזיקה לאהבה.

מדן נריה
יולי 2004

טוב למות בעד עצמנו

אינני רוצה למות.
אני רוצה להיות מת!
קומפלט. כעת. באמת.
כי "למות" זו התפתחות
ולי אין סבלנות לסבל
שמתמשך עד האבל.

וכיצד תתאם עם נושא-החרמש
מתי את מותך יממש?

נושא-החרמש לי הבהיר
שאני מגזים בשימוש בחרוזים
וברגע שאניח את העט - כמוני כמת.

מד"ן נריה
מרץ 2010

טבח אכזר - טבח רחום

תרגום חופשי של שיר
ששרה לי אימי בפולנית כשהייתי ילד.

נכנס כלבלב אל המטבח אכל כתיתת בשר
את זאת ראה טבח אכזר את מפרקתו שבר
את זאת ראה טבח רחום שאת כולם אהב
קבר את הכלבלב ועל קברו כתב:

"נכנס כלבלב אל המטבח אכל כתיתת בשר
את זאת ראה טבח אכזר את מפרקתו שבר
את זאת ראה טבח רחום שאת כולם אהב
קבר את הכלבלב ועל קברו כתב:

"נכנס כלבלב אל המטבח ----"

מדן נריה
אפריל 2006

ט.ל.ח.

הוא גבר שנולד עם פנים ללא סבר
(שלא מאפשרים לדעת
אם הוא מחייך או רציני),
ולכן הוא סיים כל משפט ב-
"אני צוחק" או "אני רציני" -
על-מנת שיידעו.

הוא הכיר במסיבה ריבה חביבה,
שפניה קפואים (סימן לייאוש או תקווה?);
לכן אין לדעת לאן לשייכה,
אם היא רצינית או כזה חיוכה;
ומשום-כך בסיום כל משפט היא אמרה:
"אני רצינית" או "אני צוחקת" -
על-מנת שיידעו.

הם שוחחו כל הערב,
ובסופו הוא הכריז ברגשה:
"אני מאוהב בך ורוצה לשאתך לאישה",
"אני צוחק", הוא הוסיף בטעות.
איזו שטות!

היא אמרה לו שעם בחור נחמד כמוהו
היא מוכנה "ללכת מיד לחופה"
"אני צוחקת", הוסיפה בטעות.
איזו שטות!

עכשיו הם נשואים - כל אחד למישהו אחר -
בטעות - איזו שטות!

מדן נריה
ספטמבר 2006

חתולי ואני

זמני מתקצר, זה נתון מצער,
דרכים לנצלו כבר אינני סופר;
אני קורא פרוזה או כתבי-משורר
או בוהה בחלל בחיפוש זמן אחר.

יש לי חתולי ממש מופקר:
את זמני מנצל כי זמנו לו יקר
למשכב אשמש לו או רעב לשבר,
כי אני ממהר ולו כלום לא בוער.

מדן נריה
מרץ 2007

חשבון נפש

דבר לא יעזור: אני בעל פרופיל נמוך!
וגם אם אתרומם על קצות אצבעותיי
ואצא מכליי עדיין אני מהגובה חשוך.

ולאלה שאצלם הנמוך מעורר גיחוך
אזכיר עובדה: שגובה וחכמה הם ביחס הפוך.

למקום מושבו של אלוהים הרי איש אינו מגיע,
- לא ציפורים לא מטוסים ולא האיש ביציע -
כך שלגובה בעצם אין שום יתרון,
להוציא החלפת נורה, כשאין סולם,
וכצריך לנקות האבק שנצבר על ארון.

מדן נריה
ינואר 2007

חרוזים חרוזים

בכיכר המושבות - חלונות ראווה
שבהם מוצגים המוני חרוזים
ונשים חביבות בוחרות בקפידה
ולוקחות לביתן חרוזים ארוזים;

ואני חש קנאה;
כי חרוזיי שלי - בראשי הם גנוזים
ואף איש לא יידע שהם קיימים
עד שאציג אותם כתובים בשירים.

ואולי מישהי תיקח גם אותם לביתה
ותאמץ את שיריי לליבה פשוט לצורך קישוט.

מדן נריה
מאי 2007

חרב פיפיות

מחשבה אחת נכונה
תאיר את היום הכי קודר בשנה.

בהיותי נתון בחובות עוד מימי האבות
השלמתי עם האין בלי טיפוח תקוות.
לפתע צץ שדון ולחש באוזני: "סקסופון!".
(זה הכלי שנותר בידי עוד מימי ילדותי).

הוא הציע לי תכנית גאונית:
"תגרום לשכנייך לנטוש דירתם,
תתווך בין מוכרים לקונים
ותהיה האדם העשיר שבעיר".

קרבתי את הסקסופון לחלון
הפקתי צלילים בהמון דציבלים
שכניי הגיפו את כל התריסים -
כי היו רעשים שעל איש לא חסים.

אך הסתבר שהשדון, ללא שהיות,
שכנע עוד שכן איש עשיר להיות,
ולו הוא המליץ בתופים להרעים,
ועכשיו מתווך מחפש עבורי לקוח מתאים.

מדן נריה.
יולי 2006

חקר החריקות

אחרי שסקרה את שיניי בדקדקנות
התבוננה בי השיננית בסבר פנים חמור:

"אתה חורק שיניים! מדוע אתה עושה זאת?"
שאלה אותי בחירוק שיניים.

מד"ן נריה
יוני 2008

חצי תאוותי בי

"האדם הוא מה שהוא אוכל"

אני איש קשיש,
שליחו לא נס,
שאכל אגס,
תפוז דחס,
ומוז לעס,
ואולם רגז
כאשר נגס בתפוח שבחר לקינוח
וצפה בהפתעה
במחצית של תולעה!

ומעתה החצי השני הוא אני.

מדן נריה
אוקטובר 2005

חלום במשקפיים

אשתי הולכת לישון במשקפיים
וחולמת חלומות עם חיוך על השפתיים;
בדרך כלל כאשר אני מתבונן בה בשנתה,
אני רואה מבע רגוע על פניה,
אך בלילה האחרון היא האדימה והיה לה מין חיוך אחר,
וכאשר שאלתי אותה בבוקר מה היה נושא חלומה
היא סירבה בכל תוקף את תוכנו לספר.

מדן נריה
דצמבר 2007

חכמים בלילה

כאשר איש נבון
שרוי בשינה עמוקה
לא ניכר בו שהוא נבון.

כאשר פתי מוחלט,
שרוי בשינה עמוקה
לא ניכר בו שהוא פתי.

כי אוויל מחריש לחכם ייחשב
וחכם ששותק חכמתו בספק.

מדן נריה
מאי 2006

חיש צד

הוא ספונטאני:
מזמין פיצה ומשקה אורגני,
"מתאהב",
עוגב,
מנשקה על שפתיה
מלטף את שדיה
זוקר,
חודר,
גומר.

ואחרי ששבע
הוא נעלם כלא היה.
מוכן כבר לצַייד הבא.

מדן נריה.
אוגוסט 2006

חישובי חשיבות

"לתכריכים אין כיסים".

אני מונה את כל מה שיש לו חשיבות בחיי,
מקפיד שדבר לא יחמוק מעיניי;
ואחרי שבוחר את הראוי לתואר "חשוב באמת"
אני מגיע למסקנה המסכמת:

נכון לחוש כלפי רכוש
ריגוש כזה שחש נחש
כלפי הנשל שנטש.

מדן נריה
דצמבר 2006

חילופי חיוכים

הצעירה הפיליפינית שצעדה לקראתי ברחוב
חייכה אלי במאור פנים ובחביבות;
התקשיתי להחליט אם זו המטפלת
של שכנתי הקשישה אשר מתקשה בהליכה,
או אולי היא החליטה שכדאי לחייך תמיד
ללקוח אפשרי בעתיד.

השבתי לה חיוך בלי להיזכר בשיוך;
וכאשר התרחקנו זה מזו הרהרתי שכדאי לחייך תמיד
למי שאותה אולי אפגוש כשאמשיך להחליד.

מד"ן נריה
ספטמבר 2008

חיי-המדף שלי

אני תולש, דף אחר דף,
מלוח השנים הבלוי שלי, שתלוי
על הקיר שמעל לארון;

ולפתע אני נתקל בדף
שעליו נכתב:
"לוח השנים שלך
כבר הגיע לדף האחרון".

מדן נריה
אוגוסט 2007

חיוך מתוק

נכדתי ליה, בלי ספק,
רק אלי מחייכת
בלי הפסק.

וכל חיוך של הקטנה
מאריך את חיי בעוד שנה.

מדן נריה
אפריל 2007

חידת הפרספקטיבה

אני מתפעל מחוקי הפרספקטיבה:
"כל דבר שנראה קטן-קטן מרחוק
במבט מקרוב מתברר שגודלו פי כמה, לפחות ".

כשאני שוכב פרקדן בחשכה וצופה בכוכבי השמיים,
אני מכפיל בשנות-אור את גודלם ומוסיף כפליים.

אולם כשאני שב לביתי מהשוק ושוקל סל אחד מתוך שניים,
מתברר שדומים החוקים - אך שונים המאזניים.

"כל חציל מאבד ממשקלו כמשקל המים בגוף הסוחר".
או שזה בכלל חוק אחר?

מדן נריה
דצמבר 2006

חומרי גלם

יש מה שאני מכנה "ארוחות חבלים"
שמורכבות משאריות שנותרות במקרר;
ויש מה שאני מכנה "שירי הבלים"
שנכתבו ממילים שאת מקורם עוד עלי לברר.

אמש, במסעדה, מאד התלהבנו מאיכות הריבה
שאלנו את המלצר מניין זה בא
הוא הלך למקרר על-מנת לברר
כששב הוא בישר: "הריבה ברובה משיירי פריג'ידר".

השיר שאתם פה קוראים,
מורכב ממילים שגם הן שיירים
שבטרם השלכתי אותן לפח
משמשות אותי לעוד שיר כנדבך.

והלקח מכל האמור:
מה שעבור אחד זה פסולת
השני מוצא בו קמח סולת.

מדן נריה
אוגוסט 2006

חולת אהבה

אין יתרון לחיצי אהבות
אשר נשלחים לערלי-לבבות;
השכל הישר זועק לחולת אהבה
שישנם עוד רבים שירצו לבבה.

חייב שיהיה לו לב של אבן, לאותו נאהב
אשר מקבל אגרת שבה נכתב:
"אוהבת המון", וגם נשיקה בו מוטבעת,
ומצורף אסימון וגם תחינה בו מובעת:
"אנא הגב! אמור שגם אתה אוהב!"

אך הוא אינו קורא, דבר אינו יודע,
משליך לפח את המכתב - נוצר את המטבע.

מדן נריה
דצמבר 2005

חד וחלק

יש לי בד שדבר לא צויר עליו
ונייר שעליו שיר לא נכתב
ומחברת-תווים ללא תו -

אני מתבונן בהם, ומחליט שכך מוטב!".

מד"ן נריה
אוקטובר 2008

חג המצות

המצות עושות כול מה שרוצות
מתחילת הסדר עד סופו בחצות,
פירורים מפיצות כשהן נחצות
לרצפה... לשטיח... כלום אינן מחמיצות.

המצות עושות את אשר חפצות:
פירורים בין שינינו כחץ נועצות
את רמות השומן שבדם מקפיצות
אך בטעם הטוב על הכול מפצות.

בחצות המצות סוף-סוף מרוצות:
מלוות את כולם לביתם בקיבות לוחצות...

כשהלילה ישבוק, עם שחר מחר,
יחל מאבק שואבי האבק.

מדן נריה
ליל הסדר תשס"ו

חברות

החבר הכי-טוב שלי הוא המקרר;
למרות שהוא מתייחס אלי בקרירות
אני מביא לו מטעמים בקביעות
(לדוגמה: פרות, ירקות וגבינות צאן,
שאותם אני נוטל חזרה בכול עת רצון);

לגביו אין הבדל בין העת בה הוא בום
לזו שבה אין בו כלום,
ואולם, בדבר אחד אין ספק:
אם יקרה והוא יחדל לקרר
אמצא לי מיד חבר אחר.

מד"ן נריה
נובמבר 2009

חבל על המאמץ

פשפש שעף (או ש"עפה"?)
ונחת לבסוף
על בסיס צווארה של ג'ירפה;
הכריז מלא התרגשות:
"זהו צעד קטן לפשפש
צעד גדול לפישפשות!"

לפתע פגש הוא באח-פשפש שממעל צנח,
- סלח-נא אחי, מה המצב בראש הצוואר?
- חבל על הזמן אח יקר,
אם פעם תצלח להגיע לראש הצוואר,
תיווכח שטעם הראש הוא אותו הדבר.

מד"ן נריה
נובמבר 2008

זקנים לא נוטלים סיכונים

כאשר שיר בראשי צץ
אני למקלדת חיש רץ
כי אנו הזקנים לא נוטלים סיכונים
פן נשכח את המילים ונהיה חסרי אונים.

השבוע חשתי שבתוכי גנוז שיר חשוב
על אהבה, אהובה ואהוב;
בלי להמתין אצתי לשירותים להשתין;
שתיתי קפה;
נטלתי תכשיר שרשם לי רופא;
וחשתי למקלדת עם השיר היפה;

כי אנו הזקנים לא נוטלים סיכונים
(כבר אמרתי את זה? אני מחליד!)
וזיכרוננו - משענת קנה רצוץ
ולכן אני חש להקליד
בטרם עוד תרוץ-לשיר בראשי יצוץ.

מדן נריה
מאי 2007

זירה להשכיר

אין בראשי אף שיר;
"ראש לא חדיר"
כך אפשר להגדיר.
אך עוד הלילה צעיר.

אני מדבר אל עצמי כמו הייתי נזיר
מחבר מילים בצרוף לא סביר
ראשי משינה הוא מדיר כמו היה הוא קיר
חף משיר כשדה-שלף בתום קציר.

הלילה החוויר והשמש זרח,
ואולם בראשי עוד נמשך המחשך.

אני מתפלל אל המוזה, נואש,
ולפתע נשמע קולה המבויש:
"סליחה שפספסתי רכבת,
נא קבל שיר חדש!".

מדן נריה
אוגוסט 2007

זיכרון-ילדות

לילד קטן,
בערות כמו בחלום,
חשוב שהוריו יחיו בשלום.

אני זוכר מריבה קולנית
בין הוריי בשפה הפולנית;
זה קרה שלוש שנים לפני שאבי נפטר
בשנת תרצ"ח
וחמש בטרם אחי נרצח
בשנת "רק כך".

את הריב הבעיר מקרר-קרח זעיר:
ויכוח מיותר אודות נתח בשר
שהפשיר טרם-זמנו.
לא ערב הריב לאוזנו של הילד הקטן
שמזווית מבטו בתחתית
כל דגיג קטן במציאות
נראה כמו היה לוויתן,
וכל ויכוח פעוט התעצם בדמיון
ונשמר בזיכרון-הילדות.

מד"ן נריה
דצמבר 2009

זיכרון חולף

ליווינו בדרכו האחרונה את האיש שמעתה הוא "ז"ל";
לפתע ראיתי ציפור עפה במרומים
וגם היא נעלמה, כמו האיש הנ"ל.

מדן נריה
ספטמבר 2006

זיהוי ודאי

אצלנו בחדר המדרגות קל לזהות
את בוא החג אף מבלי להגות,
ואלה האותות על-מנת להדגים:
בקומת הקרקע שולט ריח דגים
לקומה ראשונה הובא משלוח מצות
בקומה שמעל מיטגנות הקציצות
בקומה השלישית (זה קורה פעם בכמה שנים)
נכנס השכן לביתו עם חיוך וזר שושנים
ומנצח בגדול את הכול הבצל בשתי הקומות הבאות
בריחו אין ספק ובזה אין לטעות.

ואני בקומה אחרונה
קיבלתי עירוב של כולם מתנה:
ריח בצל וניחוח דגים וארומת קציצות
וגם לקח שאין שוכחים:
לרוץ במועד ולקנות זר פרחים.

מדן נריה
אפריל 2006

וידוי אוטופורנוגרפי

השינוי אשר חל הוא גדול כל-כך
מאז הגעתי לגיל הרך:

פעם הייתי איתן וזקוף
ועכשיו אני קטן וכפוף;

לא אשוב להיות קשיח
לפחות עד לבוא המשיח.

מד"ן נריה
אוקטובר 2007

ואולי קיימים אני רבים

זהו אלבום התמונות
מכל העונות
מאז שנולדתי -
ועד היותנו רבים ממנות;

הנה, ראו: זה אני קודם, וזה כעת,
שמתם לב שאני שונה בהחלט?:
כך נראיתי בזמן לידתי
וכך נראה בטרם מותי.

האם בכל התמונות מופיע אני
ושמא זה מישהו אחר?
וכאשר המלך המשיח יגיע למעוני
מי מכל ה"אני" לחיים ייבחר?

מד"ן נריה
אוקטובר 2007

התשורה

בורא העולם קצב את ימינו
שאותם נאהב עד מאד;
כשתם המועד ומגיע זמננו
בלי היסוס נבקש: "אנא עוד!".

בורא העולם המציא את סבלנו
על-מנת להקל על פרידה;
כאשר זה קורה משתנה משאלתנו
ונאמר אז לאל "די, תודה!".

מדן נריה.
ספטמבר 2005

התשובה הגואלת

שמעו דבר מוזר:
בכל מקום שבו אני גר, קורה אותו דבר:
למעלית בבנין אין תוחלת:
לעתים היא שובתת ולפעמים אינה פועלת;

להחליף אותה קשה (זה כרוך במעות ודמעות)
אז מה ניתן לעשות במזער הוצאות?
והתשובה הגואלת:
ננעל לה את הדלת,
נטפס במדרגות - והקץ לדאגות!"

מד"ן נריה
נובמבר 2009

התרגיל של הגיל

כלום ייתכן שהגיל עושה לי תרגיל
בו אני מדמה שהכול היה פה אחרת?
הן אזכור שבמקום בתים וכבישים היו שבילים
מובילים לשיחים של צבר ובוסתן שיילל בו התן;
ונהר הירקון נקי ויפה זרם אמתי, ולא מזויף מזוהם ואטי
ושטחי פרחי-בר, ניחוחות משכרים מרחוק וקרוב,
פרדסי פרי-זהוב במקום בו עכשיו בניינים ורחוב.
והיה כיף לחיות.
כלום היה זה חלום?
- לא יכול להיות!

ועתה נישאים ברחובות ניחוחות אחרים:
אדם שיצא מביתו ושטרם הרחיק לכת
בודק אם דרך על מה שלא הרים
בעליו של כלבלב
שטייל לפניו לאורך המדרכת.

מדן נריה.
פברואר 2006

התנסות

מחזר יודע דרכים אל ליבה של עלמה;
דייג מכיר את סוגי הדגים;
צייר מרכיב גווניו מכמה;
איש-מידבר עם צאנו לנדוד נוהגים;

מי צוחק מבדיחה שטרם סופרה?
מי מבקר ספר שעוד לא קרא?

מי כותב שיר כשאין לו על מה?
הנה זאת עשיתי זה עתה, נו אז מה?

מדן נריה
יולי 2005

התניה

המאור הגדול בחום:
"האר כמוני אחי!
אורך חינני
ושלי קיצוני!"

המאור הקטן
עם התניה:
"אהבה רק אם תידום בגבעון
עת אני נע בנתיבי-איילון.

מד"ן נריה
נובמבר 2008

התמורה

אינני מחמיץ הזדמנות להחמיא
לאמו של עולל על יופיו – ובכלל;
לכלבלב חביב שמשיב בכשכוש;
לשממית על תיקרה שיתוש שם תמית;

אם אראה אדם שפניו זועפות
אברך אותו לשלום במילים כה יפות
שמיד ישתנה סבר-פניו העגמומי.
(לך תדע אם זכה אי-פעם לברכה - וממי).

אינני חנפן ולא דבר-שקר בפי,
ואין כוונות נלוזות מסתתרות בכפי;
איני חש שדרכי מוזרה -
כשכול רצוני הוא חיוך בתמורה.

מדן נריה
אוגוסט 2005

התחלה קבועה

צמד סוקרים צעירים ברחוב,
שאלו את אשתי ואותי
כמה זמן אנו נשואים;
השבנו ששלושים ושבע שנים;
- מה?! עם אותו בן-זוג?!
- אכן,
- ולו עמדתם עכשיו - ולאור הניסיון - ברגע ההתחלה,
האם הייתם בוחרים באותו בן-זוג?
- ללא ספק!
-מהו הסוד שלכם ?
- כל רגע הוא עבורנו רגע ההתחלה
שבו אנו בוחרים באותו בן-זוג.


מדן נריה
דצמבר 2007

התחכמות

כידוע, שיטת "המיטה החמה"
היא נוהג מקובל בין ימאים בצוללות
אבל גם בין זבובים טורדנים ליתושות מתישות:

כאשר שבים הזבובים ממלאכת יומם
יוצאות היתושות למלאכת לילן.

ויש לפעמים, שהנשמות הטובות
מחליפות ביניהם המלצות וכתובות.

התלבטתי מה לעשות על-מנת עליהם להקשות:
סילקתי מפתח ביתי סימנים ואותות.

יש לי שכן - ממש אנטיפט,
להסגיר את כתובתו לי ממש לא אכפת
כתבתי את שמי על ביתו מבחוץ,
למחרת ראיתיו מתגרד ועקוץ.

מדן נריה
יולי 2006

התגלות

ברגע שעמדתי לפתוח את הברז
על-מנת למלא את האמבט במים
הבחנתי בתחתית בחרק קט שמטייל לתומו.

אספתי אותו לידיי והתבוננתי בו מקרוב
בטרם אשלח אותו לחופשי מבעד לחלון.
ותהיתי: האם הוא מבחין בי
ושמא אין הוא רואה אותי כלל.

ואולי הוא סבור שאני אלוהים
שהתגלה לו ועשה לו נס.

ובעצם: אולי גם אני רק חרק קט בתחתית של אמבט?

מדן נריה
אוקטובר 2006

השתלשלות העניינים

זה קרה כאשר הירח סיים את
משמרת הלילה
והשמש קמה למלאכת יומה,
נכדתי הקטנה ואשתי היקרה
התעוררו לפתע בגלל אותה בעיה:
שלשול תכוף ותחושת בחילה;

אשתי התוססת "חשה גוססת";
התינוקת עושה את מה שהיא יודעת:
מרימה קולה - בוכייה ודומעת;
ואני זועק לשוכן במרומים:
"חנינה מתבקשת ואלך מדי-יום לבית הכנסת"...

מדן נריה
יוני 2007

השקעה לטווח ארוך

הייתי מאוהב חד-צדדית בעבר,
בבנות כה רבות - לא אקוב במספר,
אהבתי אותן מרגלן עד צוואר
לא בחלתי בכלל גם בכל השאר.

אך היו גם המון בנות-עבר,
שאצלי אהבו בטירוף כל דבר;
עם קוקו הן היו, וגם סארפן,
ומאז נעלמו, לא ידעתי לאן.

החלטתי לאתר את אותן הבנות,
ולבחון כיצד השתנו עם חלוף העונות;
כלום אותי שכחו או עדיין זוכרות,
אם הפסדתי דבר או חסכתי צרות .

המקרה הראשון לא יובא בחשבון,
כי התחיל וגם תם בשיחת ­טלפון;
סרקתי ערים, סקרתי רחובות,
בחיפוש מדוקדק בין עוברות ושבות.

פגשתי אחת, קמצנית שבגרה,
שמכל שחסכה – שומנים רק אגרה;
ושנייה – שהייתה "חתיכה" רגזנית,
לה היופי נגוז אך רוגזה לא השבית.

אך אשתי - מה שפר גורלה:
נאה ומושלמת כמו בעלה,
מכולם בחרה רק אותי לחתן,
טעמה משובח - שחבל על הזמן.

מד"ן נריה
2003

השקט שאחרי השערה

מרק הדלעת שהוגש לי במסעדה
היה טעים מאד והפיץ ריח נפלא;
אכלתי אותו בהנאה רבה כל-כך
עד לרגע שפגשתי בו את שערת הטבח;

מעולם לא שיערתי איזו סערה נפשית
מסוגלת לחולל שערה אחת טיפשית בצלחת.

אולם רוויתי נחת מהמחשבה
שאם אתמיד לאכול באותה מסעדה
- בכל יום צלחת (מרק-דלעת טעים שמפיץ ריח) -
בסופו של דבר, כשאציץ למטבח,
אראה שם את הטבח כשהוא כבר קירח.

מד"ן נריה
‏ אפריל, 2009

השעון

השעון שלי התקלקל
אז מיהרתי אותו לקלל;
בין-רגע אני מתעשת ושואל:
"למה אוויל עליו תתנפל?
הרי כל תקתוק של שעון תקין
מאותת לך שאתה מזקין"

מיד התקנתי לי שעון-שמש
שהזמן לא קיים בו בין בוקר לאמש
לא נשמע קול תקתוק, רק דממה
וכך משאלתי לחיים ארוכים התגשמה.

מדן נריה
אוקטובר 2005

השמרטפים

הוזמנו מהעיר למושב
לשמש שמרטפים לנכדינו,
התברר שהצמד מאוד ממוחשב
בן שלוש ובן שש חביבינו;

הבאנו עמנו ניירות וצבעים
גם ספרים למלא את זמננו,
אך שניהם בחרו עם מחשב להנעים
והסבירו כל פרט בו לשנינו;

כשהשכבנו השניים בתום ערב לישון
ישבתי לידם ונרדמתי ראשון
והסבתא שקראה לשניים סיפור
נרדמה אחרי דף חמש למיספור.

כשחזרו ההורים מבילוי-כיף בעיר
"שקט....ששש" לחשו בני הדור הצעיר;
אין ספק שנקטו בצעדם הזהיר
על מנת שאותנו לא להעיר.

מדן נריה
מרץ 2005

השלמות

אין כאשתי עוד אחת מארחת,
מטעמים שתכין כבר יצא להם שם,
כל אורח שבא ממלא הצלחת
אוכל כה הרבה שבקושי נושם.

עם תום הזלילה הוכרזה הפוגה,
זוחלים לספה לקפה ועוגה,
מוכיחים במילים שאין מה לומר -
משבחים את אשתי - אך גם זה חיש נגמר.

קרבים ליציאה בדרכם לביתם
ושם שוב חוזרת התופעה המוכרת:
שבטרם צאתם מתעכבים עוד שעה
להשלים רכילות שהביאו איתם.

מדן נריה
פברואר 2007

השלמה

במעטה ערפל של קרבת בראשית
הקפיד הבורא על חוקים שהשית,
מגן עדן גורש האדם כי חטא
בזיעת אפיו הוא יאכל מעתה.

כאשר התרחק מגבולו של הגן
הוא נתקף חרדה כי איננו מוגן
מעתה ולעד מרורים הוא יידע
הצעות תפוחים הוא ידחה בסלידה.

חוה לא השמיעה ולו יבבה
לבוש-העַלה חיש נשכח מליבה
אחרי הגירוש התפייסה עם דינה
וקנתה מותגים מכיכר המדינה

באותה הזדמנות אדם לה רכש
מגוון מוצרים מעורו של נחש.

מדן נריה
נובמבר 2005

השינוי

האיש לא הרגיש
כמה טוב לו עד שהורע לו
בעקבות עסק ביש
שארע לו.

מד"ן נריה
מרץ 2010

השינה שלי נדדה לה

אני מת לישון, עוצם את העיניים
אבל לשינה יש תוכניות אחרות;
שומע אותה טורקת את הדלת
יורדת במדרגות בדילוגים;
אין לי ברירה: אני מעיין בספר על נושא
"העדר השינה אצל הדולפינים הבוגרים";
ספר מרתק; השעות חולפות מהר;
ולפתע נפתחת הדלת
"אני לשרותך,אדון, בא לך לישון?"
"תודה חמודה, כבר לא בא לי".
נפרדתי לשלום מהשינה ומהחלום
וקבענו להיפגש בערב
במקום הקבוע: בכורסה שמול הטלוויזיה.

מד"ן נריה
יוני 2010

השחף

מכונית קרבה למזח הגלים
חלונות נעולים שלא מגלים;
השחף משקיף בדריכות מעל לסלעים
מצפה כמו תמיד לשלבים הבאים.

בעוד זמן, בלא הרבה שהיות,
יושלכו החוצה שתי כוסות זמניות
גם אריזת קרטון אחת של פיצה -
ואז ההמתנה הדרוכה תבוא לקיצה.

לעתים נותרות בקרטון שאריות
שאותן הוא אוהב בלי שום תהיות
על סוג התוספת לא נשאל הוא בין כה,
משאלתו - שיאכלו הם פחות ויגדילו חלקו.

נסעה המכונית , הוא סיים לאכול
והמריא אל גליו של הים הכחול;
שם ימתין לבואם של זוגות חוגגים
שיביאו לו פיצה...כי מאס בדגים.

מדן נריה
נובמבר 2005

השדכן

שירים אינם סתם צירוף של מילים
שבחר המשורר באקראי;
כל מילה לעצמה היא נווד חסר בית
עד שבא המשורר ומציע לה בית;
בלבו הסוער בטירופו הגובר
הוא רוקם שתי וערב מארג כה אחיד
שאת מילותיו לא ניתן להפריד.

כשהושלם הצירוף אין איש שיצפה
אם ניכשל השידוך או עלה הוא יפה
המשורר שכתב את השיר הוא בורא.
אם צלחה מלאכתו זאת יקבע הקורא.

מדן נריה
ספטמבר 2005

השד העדתי

השד העדתי פקוק בבקבוק
עד שמחלץ אותו משם עסקן אשר לו זקוק;
כשהוא צועד ברחוב איש לא חושד
שהעסקן התמים-למראה מעודד את השד
בכך שהוא מדגיש את מוצאו של האיש:
מבקבוק לבן הוא מוציא שד לבן
מבקבוק שחור - שד כהה-עור;

אולי אחרי שיתפנו כל השדים מהבקבוקים
יהיה זה צודק ואף נעים לפקוק במקומם את אותם עסקנים.

מד"ן נריה
יוני 2010

השגריר

עכשיו, כאשר אני זקן,
אנשים מסתכלים עלי במבט
של סקרנות וכבוד, ואפילו חיבה,
משל הייתי שגריר המקום הרגוע
שאליו מגיעים כולם כידוע
- במוקדם או במאוחר -
ללא צורך להצטייד בדרכון.

מד"ן נריה
ינואר 2008

השביל ששאף להיות אוטוסטראדה

שביל צר שעבר בכפר
התקנא בכביש בינעירוני הומה.
דומה שבגלל ששאף להידמות לכביש הרחוק
הקים רעשים שנוגדים את החוק;

ואולם הייתה תקלה ובמקום אוטובוסים ומשאיות
הוא השמיע קולות "בלה. בלה. בלה."

בפועל, התנועה אשר על השביל התנהלה,
כללה: נמלה (או שתיים); חמור-חמורתיים נוער;
ומעל ניהלה את התנועה להקת דבורים גדולה;

ראשון מיהר לנעור דעה-מלומדה החמור:
"טוב שביל שיש בו רגיעה
מכביש סואן שלשקוט ממאן".
הנמלים השתיים מחאו לו כפיים,
ומעל זמזמה להקת הדבורים בהסכמה.

מד"ן נריה
מאי, 2009

"הרג" בהטיה מזרח תיכונית

הורג הורגת

הורגים הורגות

הרוגים הרוגות

ערוגות... ערוגות...

ערוגות... ערוגות...

ערוגות... ערוגות...


מדן נריה
נובמבר 2006

הקצה והקץ

שתי חברות משתעלות בקול רפה
ליד שולחן בבית קפה -
ולמרות זאת ממשיכות בפולחן:
המאפרות שעל השולחן גדושות בדלי-סיגריות
שמספרים זה לזה מעשיות על הקורות אותם
מאז צאתם מהקופסאות ועד שנמעכו בין אצבעות ודעכו.

"התקצרת כל-כך!" בדל אחד סח
"זה גלגול נשמות: הפכתי לעשן בריאות" - כך השני,
"עשן? התכוונת סרטן?"...
"זה אותו הדבר במילים אחרות".
"בדל שפתיך צהובות מחרדל"
"מספיק! ואתה עם הליפסטיק נראה כמסמיק".
ושניהם פה אחד:
"אנחנו הבדלים נבדלים בצבעים
אך בסוף החיים - כולנו שווים!".

מד"ן נריה
ינואר 2010

הקפדנות השתלמה

אינני סומך על כלום באופן אוטומטי
ולא מאמין בעיניים עצומות לאיש.
אני נופל בפח רק בעיניים פקוחות!

בסופר אני מתעקש למדוד
את נייר הטואלט לבחון
אם אמנם אורכו 22 מטרים ככתוב;

אם כתוב על מזון "בטעם של פעם"
אני בודק את התאריך ליתר בטחון;

אם רשום על תבנית הביצים "ישר מהלול"
אני שואל את המנהל היכן הביצים ש"ישר מהרפת".

פעם קרה שקניתי בקבוקון שצוין עליו
שהוא מכיל "עשרה מיליארד חיידקים ידידותיים"
ספרתי עשרה מיליארד והיו שם עוד חמישה חיידקים עודפים
אבל לא דיווחתי עליהם לאיש...

מדן נריה
מרץ 2007

הקן

על אדן חלון - צמד יונים
ממריאים, נוחתים, אל הקן שבונים;
מלקטים הזרדים לריפוד הנדרש
עת יוטלו הביצים ויבקע דור חדש.

ללא-הרף טורחים לבנות את הקן
ריגושם הוא גדול, והצפי גם כן
אך לפתע אבוי! יד- אדם!
פרחו היונים והכול שם נדם.

יונה ויון תרים בדחיפות אחר אדן חלון.

מדן נריה
ינואר 2005

הקיר

אל הבניין הסמוך הגיע אמבולנס;
הצוות נבלע בחיפזון בכניסה
והנהג נסע לאחור בזהירות רבה
על-מנת שלא להרוס את הקיר.

כעבור כשעה יצא הצוות בידיים ריקות.

עכשיו תלויה על הקיר מודעת-אבל.

הקיר נותר שלם. אני הרוס.

מדן נריה
יולי 2006

הקיץ בפתח

גשם זלעפות ניתך פה אמש
והיום כלבלב, וחתול ואדם
(יש פה עיוות בסדר החשיבות);
מתחממים בשמש:

הכלבלב כדרכו מכשכש בזנב;
החתול מקמר את הגב
והאדם עם חיוך על שפתיו מחכך את ידיו.

גם עוף השמיים מצייץ דבר-מה
על התבהרות הרקיע וצאת החמה;

באופק מתגמד ענן בודד
- מאסף הוא לשותפיו-מפעם, הברק והרעם.

כל אלה מלמדים לבטח שהקיץ בפתח.

מד"ן נריה
פברואר 2010

הקבצן

כאשר טיילתי ברחוב, ניגש אלי אדם,
לחש מילה שלא הבנתי, וחיש מהר נדם;
הושיט כף קעורה אשר אומרת את הכול:
ביטוי מובן, חד-משמעי, שמיותר לשאול.

נתתי לו מטבע, הודה לי בחיוך,
עווית בפה-­רפה, שמשיניו חסוך.
אז תר הוא במבט, בחן חיש כה-וכה,
ובהילוך נחוש פנה הוא לדרכו .

נתתי דרור לדמיוני, שחזרתי את חייו:
שכאשר נולד האיש שמחו מאד הוריו,
שקלו הם בקפידה, את שמו של היילוד,
שיהיה חביב הוא על הכול ויעניק כבוד .

תחילה זרמו חייו בדרך מהדרים:
נער עליז, סטודנט מוכשר עמֵל ובן-חורין,
אך יום אחד איבד הכול בהשקעה כושלת,
ומשפחתו אשר אהב טרקה לו את הדלת .

וכך נותר הוא לבדו, נטוש וחסר-כל,
ללא מילים קער ידו אשר ביקשה לחמול.

(אך ייתכן שהשחזור לגמרי לא נכון,
ואאלץ, בהזדמנות, עוד אפשרות לבחון).

מדן נריה
דצמבר 2003

הצתה מאוחרת

"התפקד לריצה, עת לקום בשירה!"
כך קולה המצווה של אשתי הגבירה;

על זיו החמה - עננים וברקים
אור יום מהוסס מתגנב לשחקים;
אני חוסם את פי, מהסה פיהוקים -
בחורף זה חטא את הנם להקים!

עוד חמה המיטה בין שמיכה לסדינים
וקרעי חלומות מהראש מתפנים;
חולם בהקיץ על אישה קצת אחרת:
מין כזו ישנונית ששנתה מאוחרת.

מדן נריה
פברואר 2005

הצרפתיות

קבלנו מצרפת משלוח גבינות בניחוח
שכל אף נורמאלי שואל: "למה זה לי?".

כאשר נסענו באוטובוס עם האוצר היקר-מגז
(שהיה בתיק, עטוף בכמה שכבות פלסטיק,
ולמרות זאת לא טמן ריחו בצלחת)
העדיפו שכנינו את מקומם להעתיק;

בבוקר פתחנו בשמחה וששון
את דלת המקרר, שבו הנחנו את מקור האסון
והנה: "הצרפתיות" היו כמו אמש על המדף העליון,
ואולם כל שאר המצרכים נסו על נפשם
לפינה הרחוקה ביותר של המדף התחתון.

מד"ן נריה
מאי 2008

הצל

ישבתי בכורסה, נוכח צל צעיר שעל הקיר;
המנורה שדלקה מאחור – השליכה אור,
צלי הזקן הערים ונראה כשל בן עשרים:
שיער-ראשי הדליל נראה כבלורית שובבה;
הקמטים נעלמו, גבי הזדקף - והכול לטובה.

אשתי שחלפה בפרוזדור,
כיבתה בטעות את האור,
הצעיר שעל הקיר נעלם,
ואני שבתי להיות שוב זקן כמו כולם.

מד"ן נריה
ינואר, 2009

הציפור

מעשה בציפור שחיה בדרור
אך דימתה שהיא בכלוב
והיה לה עצוב.

במקום לשיר, להתרונן ולשחקים לפרוח-
היא הרבתה להתלונן, ואת כולם לנגוח;

השינוי התרחש בבוקרו של אביב,
כשלפתע הבחינה שאין כלוב סביב,
מיד, בשמחה, היא פרשה הכנפיים,
והמריאה חיש-קל אל רום השמיים.

ויש אנשים שחשים כבכלוב
ללא פודה, ללא אהוב;
לו אך טרחו לחפש את הפתח
היו מוצאים אותו לבטח.

מדן נריה
2003

הפתרונות לעייפות

שינה טובה היא פתרון-חובה למי שעליו לבצע עבודת כפיים;

נשיא מתעורר תמיד כשהוא סופר את אותיות המזכירות שאותן הטריד;

ארוחה טובה היא פתרון של אושר לעייפות שגורמת מחשבה
על חדר כושר;

ואחרונה חביבה: לעייפות שבאה עם הזקנה הפתרון הוא מנוחה ארוכה, ארוכה,
(לעתים עד תחיית המתים).

מדן נריה
ספטמבר 2007

הפתרון נמצא במעונה של השכנה

כאשר הייתי מאד עייף,
דבר ראשון – ניסיתי לישון;
לא עזרה לי ספירה של כבשים
לא מחשבות והגיגים גסים,
ולאחר שראיתי שאין כל סיכוי
(דבר רגיל שבא עם הגיל)
טלפנתי לשכנה המומחית לשינה
ובקשתי עזרה בעניין הליקוי.

מניסיוני למדתי שטובה שבעתיים
שיחה בארבע עיניים, ולכן
עליתי במדרגות למעונה של השכנה;
היא פתחה לי דלתה בשמחה
ותינינו אהבים עד שנעלמו הכוכבים
וכשצייץ איזה עוף נרדמתי סוף-סוף.

בבוקר שבתי לביתי במצב-רוח טוב וללא דאגות
שהרי אם לא תבוא לי שינה גם בלילה הבא
אעלה במדרגות המובילות
למעונה של השכנה המומחית לשינה.

מד"ן נריה
ינואר 2008

הפיתרון

אני חולף ליד הראי
ואומר לעצמי שהדמות שמולי
כלל איננה שלי.

אבל כשאני מתגלח
או מסרק את ראשי הקירח
אני נאלץ לצפות בדמותי.

ומה משקף לאדם את דמותו?
ראי, תצלום, או מבט זולתו.

מצאתי דרכים לפיתרון הבעיה:
אימצתי תצלום מהזמן שהיה
רכשתי ראי שיוצר הטעיה
וכל חבריי לקויי ראיה.

מדן נריה.
אוגוסט 2005

הפיה הטובה

נכנסתי לאוטובוס;
על מלוא רוחבו של ספסל ישב לו איש מגודל בפיסוק רגליים
תפס מקום של שניים;
נאלצתי להתכווץ לכדי רבע אך הייתי חסר אונים;
בתחנה הקרובה עלתה הפייה הטובה:
אישה מרובת-בשר, מטר ועשרים רוחבה
פיניתי לה את מקומי לאלתר
היא אמרה לי "תודה" והשבתי "על לא דבר"
ומיד היא תפסה מקום של שניים;
האיש-הביש התכווץ לכדי רבע אך היה חסר אונים
ואצלי התפשט חיוך תמים על מלוא רוחב הפנים.

מד"ן נריה
אוגוסט 2009

ה"פו!" "פו!" של סבא

כאשר סבתא הגישה מרק בצלחת
לחבורת הנכדים המוצלחת
נשמעה מכול עבר השאלה
האם המרק רותח או ניתן לאכילה.

ואז הסבא נכנס לפעולה
ועשה למרק " פו!" "פו!";
ברור שמזה המרק לא היה קפוא
ואולם הוא ניתן לאכילה.

פעם כאשר סבא חלה
וחום גופו עלה,
באו אליו כל נכדיו
ועשו "פו!" "פו!" עליו;
ברור שמזה סבא לא היה קפוא
אולם גופו שב לטמפרטורה רגילה.

מד"ן נריה
אפריל 2010

הפגישה

לאחר שנים רבות שלא התראינו
פגשתי יום אחד במכר,
סקרנו מיד הדדית את מראנו
ונדהמנו מאותו הדבר.

הכול השתנה, שום דבר לא נותר:
החיוך, המראה, והקול והשאר;
"כלל לא השתנית" הוא חייך ואמר
"ואתה אף הצערת"
הכרזתי מיד, מצטרף לאתגר.

נפרדנו לשלום - והשקר נגמר.

מדן נריה.
אוקטובר 2004

העתיד יגיד

"מקורות מוסמכים" קבעו:
" עבורך החיסון חיוני!".

"יודעי-כל-דבר" ניבאו
"החיסון אותך ימית".

החלטתי להמתין לתוצאות:
והיה, אם אחיה עד מאה ועשרים
יהיה זה אות שהחיסון נאות
ואם אחיה פחות אפנה בתלונה לאחות.

מד"ן נריה
יולי 2008

הערמה

ערמה עגומה, זה כל שנותר
על שפת-מדרכה ליד הכיכר,
עדות חרישית שזועקת ”נגמר,
תמו חיים והכול מיותר !“

דף אבלים ברוח כבר עף,
ושני על בלימה - כי שבוע חלף;
על וידוי של יגון חתומים בכאב
הבת המסורה והבן האוהב;

ועוד שותפים ל”צער עמוק“:
הילדים, הנכדים, והנין-התינוק;
ומועד הלוויה - גם היום ושעה -
וציון המקום שיושבים בו ”שבעה“ .

ערמת חפצים - רק זה שנשאר,
בגדים וכלים וספרים והשאר,
גם צילום דהוי שם של זוג מאושר
למתים לא נחוץ - לחיים מיותר.

מודעת האבל נשרה מהקיר
ועכשיו שם כתוב רק ”דירה להשכיר“.

מדן נריה
2003

העכבר ששאף

עכבר חצוף הכריז שהוא אריה
במקום לשאוג - פלט צפצוף
את החתול הזהיר מפגע
אשר יקטול אותו בן-רגע;

החתול כמובן לא טעה
בצחוק גדול געה
והרים דגל לבן
לאות שהוא נכנע.


מד"ן נריה
פברואר 2008

העיקר

החזאי אמר
שיהיה חם מחר
ושמחר יהיה קר
ואולי יהיה מעונן
וייתכן שבהיר.

ואני מבהיר:

לי לא אכפת מה יהיה מחר
העיקר שיהיה מחר.

מד"ן נריה
אוגוסט 2005

הסתפקות במועט

היא פוסעת כל-כך בחן
ואני הזקן
לוטש עיניים ולוקק שפתיים -
אך ללא הואיל;

אז שפתיי המשתוקקות
מסתפקות בליקוק גלידה וניל.

מד"ן נריה
נובמבר 2008